פתח דבר: זהות, חברה אזרחית ומדינת־לאום — מבט השוואתי

עמוד:10

10 ב י ן י צ יב ו ת ל מ ה פ כ ה : ע ש ו ר ל א ב י ב ה ע ר ב י אלמנט מרכזי נוסף הוא שהאביב הערבי, בסופו של דבר, היה נחלתן רק של חלק מהמדינות הערביות . ברוב המדינות הערביות היה שיח, אולי גם היו ציפיות, היו אפילו הפגנות המוניות של צעירים, אבל המשטר שרד . המאפיין המרכזי של המדינות שבהן המשטר הישן קרס הוא שכולן היו סוג של רפובליקות, סוג מסוים של דיקטטורות צבאיות שאוזרחו על ידי מי שעמד בראשן . ואולם, בסופו של דבר היו אלה דיקטטורות צבאיות . מה שאִתגר אותן והפיל אחדות מהן היה שהן, בסופו של דבר, היו נעדרי לגיטימיות ציבורית . כל ניסיון למצוא מכנה משותף אחר זולת היעדר לגיטימיות ציבורית, עלה בתוהו . לכל אחת מהמדינות בהן קרס משטר הקצונה היסטוריה משלה, מצב כלכלי-חברתי שונה, גודל אוכלוסייה או שטח שונה וכו‘ . במבט לאחור עולה כי המשטרים ששרדו את אירועי האביב הערבי היו המלוכות המסורתיות, ובכלל זה ירדן ומרוקו שאינן משקי נפט . הסתבר שהמלוכות המסורתיות הן הרבה יותר יציבות מאשר המשטרים הרפובליקאיים הצבאיים . במקרה של ירדן ומרוקו, שאינן משקי נפט בהן המשטר מתבסס על עוצמה כלכלית אבסולוטית אל מול האוכלוסייה, נדמה כי גורם מרכזי ליציבות ולשרידות המשטרים הוא הלגיטימיות הדתית של משפחות המלוכה הנתפסים כצאצאי הנביא . כך גם במקרה של ערב הסעודית, כאשר השושלת השולטת, אל-סעוד, עם כל הבעיות שעוד ניגע בהן בהמשך, היא “שומרת שני המקומות הקדושים“ . אחד הלקחים שניתן להפיק מהאביב הערבי הוא שמשטרים הנהנים מלגיטימיות דתית הם יציבים יותר מאשר משטרים של מדינות שהן לכאורה הרבה יותר מודרניות, רפובליקות שעברו תהליכי מודרניזציה, אבל שליטיהן האבסולוטים נעדרים לגיטימיות ציבורית . כדאי לזכור את הדבר הזה משום שזה אומר משהו על מעמדה של הדת, ולאו דווקא במושגים של דאע“ש או אסלאם רדיקלי, אלא הדת במתכונתה המסורתית . המדינה היחידה שבה אותגרה שושלת מקומית בתקופת האביב הערבי היא בחריין . ואולם, בחריין היא מקרה מיוחד שבו המשפחה השלטת היא סונית ואילו מרבית האזרחים, כמו גם המוחים באירועי האביב הערבי, הם שיעים . כיצד ניתן לקבוע אם משטר מסוים נהנה מלגיטימיות בקרב האוכלוסייה במצב שבו משאלי דעת קהל או אסורים לחלוטין או שהם בעייתיים מבחינת אמינותם ? כיצד ניתן לכמת לגיטימיות ? כאינדיקציה למידת הלגיטימיות של משטר מסוים ניתן להביא את דבריו של שר ירדני לשעבר כשהתחילו הפגנות בירדן : “שימו לב, יש הרבה הפגנות נגד הממשלה, נגד ראש הממשלה, נגד שר האוצר, נגד מדיניות המסים — אין הפגנות נגד המלך כי לא מפגינים נגד צאצא של הנביא“ . מה ניתן ללמוד במושגים של חברה אזרחית וזהות לאומית ממה שהתרחש במזרח אירופה ? כאשר התמוטטו המשטרים הקומוניסטיים, אחדים על ידי הפגנות “מלמטה“ ותנועות לאומיות כגון “סולידריות“ בפולין או צ‘רטר 77 בצ‘כוסלובקיה,

כרמל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר