פרק שישי

עמוד:7

מציעא כרך בבבא 7 ו למפסיד אלא תרעומת ולאליןי הטעה ) , אחיר נמוך מדי ( כלומר השנמהם טעה והציע מ וא העבודה . למלוכן אם לא קוימה ההבטחה,בבית דיןתביעה בין שהטעו את בעל הבית ובין שבעל הבית,השוכר את הפועלין"נאמר : בתוספתא ( פ"ז ה"א ) , על הבית לבין הפועליםאם כן הדיון הוא בין ב . עומת"א תרל זה אלעהן זה ן לאי,הטעה אותן . 8 היא בין האומנים עצמםש שהמריבה נו את הדיון בניגוד לבבלי המפררשפיסמך זה ועל חייה רובה אגר חמרין בי"ר : האחת היא סיפור על רבי חייא,שלמי שתי אמירות בנושאבירו א לוןההב לון אגרן משלם . ואמר לופוק , רבוןללחה . אמר הלכו ומצאוה ,ליה כיתןאלמית כר פועלים יא הגדול שכון" ( רבי חילאנא חייה מסריתלאאחייב מיתן לכון אגריכון, 9 נאאד תן להם שכרם מושלם . וצא,רבו כו ומצאוה [ את השדה ] לחה . אמר להל,להביא לו פשתן נה כרבי דוסה . ההלכה אינ ) 10 י ע"ד – לכםתיחייא מסראני ואמר להם לא שאני חייב, אלא רצונו . מצד שני בהמשך הקטעממולהיעשות ) , אך רבי חייא מחמיר על עצ ( שמין את העתיד ( י ע"ד ) . "הלכה כרבי דוסא,רמיה בשם רבבי יבשם רב הונא רבי בינה ררבי זירא" : שם ת י שופט בישומעים שהסכסוך המשפטי נפתר על ידי המשתתפים ולא על ידאנו אגב אורחא ןהלל ; דת אמוראי ארץ ישראל איננה אחידהמעהנזכר פועל כסוחר נדיב לב . םהדין . החכ טות ואת הפערהתחבמדת רבי חייא משקפת את הן בנושא . ענצטט את מחלוקת רב ורבי יוחנ בין הדרישה ההלכתית לדרישה מהחכם שיעניק לפועליו שכר בעין יפה, גם אם אינו חייב . זו ו גםשה דומה מצאנית יעדים . גייהמוסרי של התווםי אלא בתחותתחום ההלכלא אמירה ב . קודםהבפרק חבן גמליאל במשנה רלהמיוחסתבהתנהגות או את הקדר להביא לו – ו א ת הק ד ר,שהום כללהביא לו סחורה ממקו – רש כ ר א ת ה ח מ ל . אבדלאחחוברו החלקים הנפרדיםךוכ, הביא אתלכלים ממקום רחוק . בנוסח הדפוס נוסף קרהמה . שכר חמר או קדר להביא לו סחור – ות מדובר בפעולות נפרדות הטובותהנוסחאבכל מנ - ין במילה אחת, ברייפפרפ - ב ; ל - כך גם ב – ר י םפ י ר י א ן פו אחר הוא ששלח אומן להכין ל ה . מילה דומ 11 שמשמעו ביוונית קרשים ιορόφιεραφ ( fareiforoi ) – פירייפרין הוא לשון רבים סמל שלטון . אםרגמן, שהייתהשהיא אדרת א,זה היא פורפיראינוחר תחת מתה להסתשויהע ליםח ל יאו ששכר, המת הנזכר להלןראה לארון לו קרשים, כנת שכר פועל להביאביהכן בעל 8 אם ברצונו חזר בו, ל הביתוחזר בו בעים פועל"השוכר את ה : שכן הוא כותב, כך פירש גם הרשב"א בסוף דבריו זה איןוהטעו זה את ני 'שא דמתניתין דקתוהיינו ריאלא תרעומת,יתהבל בעולא התחילו במלאכה, אין להם על המפרש את פשט המשנה בניגוד לבבלי . כך גם לראשון חשובה . זו דוגמ"קתני בברייתא בשלא הלכוו, וכו''להם . רומז שהרשב"א נשען על הירושלמי, אך אינו כותב זאת במפורשוהוא , ב"אהרשאת הבין בעל נמוקי יוסף 9 . שאני = אדאנ 10 תב יד ליידן . אה קטע שלם המצוי בככנרבו נשמט . יאלו בכתב יד אסקורט זה איננמשפ 11 דםששלח להביא קרשים להכנת אפיריון . הם ידעו ממסורת לימופירשו הפרשנים המסורתיים ( רע"ב ואחרים ) אך פירשוה לפי ידיעותיהם בשפה שהם הכירו . , השמעות המילת מא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא