|
|
עמוד:13
13 העיבוד הספרותי מהו ? 20 הלשוני או הנובעות ממנו . בשל מורכבותן של הבעיות הנקשרות לטקסט הלשוני, קשה לשער עיבוד לשוני המשמר אינפורמציה, אלא רק ברמה מכאנית ביותר ( הבעיה קשורה לכך שהעיבוד המכאני אינו יכול להיעשות מעבר לרמת המשפט . אפשר שמשפט יצטרף למשפט וייצור פסקה בטקסט מסוים שיותאם לאוצר מילים של 2,000 מילה, כאשר עיקר העיבוד מותנה בהשמטה ולא בהמרה . ייתכן שיש אף אפשרות לכתוב תוכנית מחשב לצורך זה, אך הבעיה המרכזית הייתה ונשארה הידע הרפרנציאלי הדרוש לשם שימוש נכון בהמרות הלשוניות ) . גם הנחת השתנותם של הטקסטים הלשוניים אינה מקובלת על מרבית החוקרים . לדידם, הטקסט עצמו נחשב לגודל קבוע, ומה שנתון לשינויים הוא ההתייחסויות אליו, כגון הקריאות השונות האפשריות לאותו טקסט עצמו באותה נקודת זמן או עם השינוי 21 קריאות אלה מותנות במידה רבה בהקשר שחל בזמן הקריאה . התרבותי, ההיסטורי, הכלכלי או הגיאוגרפי שנמצא בו הטקסט בזמן מימושו בקריאה, וכמובן גם בעולמו הסובייקטיבי של הקורא 20 . תומס סיביאק מונה שישה סוגי סימנים, או ליתר דיוק שישה אספקטים של הסימן ( 1976 Sebeok, ) : סיגנל ( אות ) - למשל הקריאה "מוכנים, היכון, רוץ ! " ; סימפטום - למשל חום כסימפטום של מחלה ; איקון - למשל דיאגרמה או ציור ; אינדקס - למשל שעון או תמרורי תנועה ; סמל - כל המקרים שבהם הקשר בין המסמן למסומן הוא שרירותי ( בניגוד לסוסיר, שלשיטתו הקשר בין מסמן למסומן במקרה של סמל הוא איקוני ) ; שם - כמו שם פרטי . כל אלה אינם עקרוניים לעיון הנוכחי, משום שאין כוונתנו לדון במהות הסימן אלא לבדוק יחסים בין טקסטים לשוניים, ומשום כך אנו מוגבלים לסימן הראשוני . 21 . למשל איזר, 1975 .
|
|