|
|
עמוד:14
14 גליה שנברג ( עיון מפורט בבעייתיות של הגדרת הגודל הידוע יובא בדיון על מאמרו של דנש בנושא העיבוד ) . יש להבהיר כי נוסף על הדו – משמעות שבין זהותו של העיבוד כ"תהליך" וכ"תוצר", שעמדנו עליה קודם, המילה "עיבוד" בעברית מייצגת גם את מה שנקרא באנגלית adaptation וגם processing . במחקר זה המוקד הוא ה – adaptation , דהיינו התהליך הקשור לייצור טקסטים, ולא רק להבנתם או לקליטתם . על פי המינוח הבלשני, processing נקשר לתהליכי ההבנה של טקסטים, והמונח העברי ההולך ומשתלט על תחום ההבנה של טקסטים בתהליך 22 התיהלוך קודם לעיבוד לא רק זמנית אלא הקריאה הוא "תיהלוך" . גם סיבתית . התיהלוך הוא אוניברסלי וחל על התהליך התקשורתי באשר הוא, ואילו העיבוד הוא מקרה מורכב יותר הנוגע בייצור 23 טקסט על פי טקסט לאחר התיהלוך, ובמידה רבה על יסודו . אימריך דנש הקדיש חיבור עקרוני לעיבוד הלשוני שנכתב 24 במסגרת התפיסה שפותחה באוניברסיטת ניטרה בסלובקיה, שתחילתה בתיאוריה של המטא – טקסטואליות והמשכה בתיאוריה 25 תפיסה זו, המבוססת על רעיון שהוצע על ידיהמטא – תקשורתית . הולמס ב – ,1970 רואה בתרגום של טקסט רק אחד מטקסטי היעד הנכתבים בעקבות טקסט מקור מסוים . סיווגן של הפעילויות השונות שבעקבותיהן נוצרים טקסטי היעד הללו מותנה בשני משתנים : מידת האינטרפרטציה ( הפירוק ) מחד גיסא, ומידת היצירתיות מאידך גיסא . לדעתו של הולמס, ה"תרגום" ( או ה"מטא – שיר" על פי מינוחו, היות שהוא מדבר על תרגום שיר ) נמצא בין שני הקצוות ( "אינטרפרטציה" מול "יצירתיות" ) ומשלב את שני המשתנים הללו . 22 . שראל, 1984 . 23 . עוד בנושא התיהלוך וייצור טקסטים בכלל ראו 1985 , Merrel ; גרודזינסקי, 1993 . 24 . בעקבות הולמס, וראו טורי, 1977 על הולמס ופופוביץ' . 25 . 1977 1976, Popovic, ; דנש, 1979 .
|
|