|
|
עמוד:יב
שאיפתה להביא שלום לישראל לבין נחישותה לשמור על ביטחונה ועל קיומה ולו במחיר דחייתו של כל תהליך מדיני אם היה בעיניה מסוכן למדינה, דבר שהקנה לה את התדמית של סרבנית מדינית סדרתית . בשלהי 1971 חל שינוי במדיניותה של ישראל וגולדה הובילה מדיניות דואלית : מצד אחד פעלה כמו קודם לסכל את כל היזמות המדינות שלא תאמו את תפיסתה וכללו דרישה מישראל להסכים לנסיגה לגבולות 4 ביוני 1967 ; מצד אחר הציעה לאחר היסוסים רבים להתחיל בתהליך מדיני שיתבסס תחילה על הסכם ביניים בתעלת סואץ, ואחר כך על הסכמים נוספים שבסופם יביאו לשלום בין ישראל למצרים . היא אף הציעה לסאדאת לפתוח במשא ומתן חשאי להסדר מדיני, אך המאמצים לא צלחו והקיפאון המדיני הביא לפריצת מלחמת יום הכיפורים . בעזרת שפע מסמכים, רובם נחשפים בפעם הראשונה, מתוארת דרכה של גולדה בהנהגתה את ישראל בתהפוכות הדרמטיות במהלך המלחמה – ממלחמת בלימה על סף ייאוש וחששות קיומיים חריפים למדיניות התקפית שהביאה את צה"ל לתוך שטחי סוריה ומצרים . בסיום המלחמה מתוארים המאבק המדיני לשמירת הישגי המלחמה, הסכמי ההפרדה עם מצרים וסוריה וחילופי השדרים בין גולדה לסאדאת שכתב : 'כשאני מדבר על שלום, אני מתכוון לכך' . גולדה השיבה לו במילים דומות . אלה היו מהחודשים הקשים ביותר בחייה של גולדה . האווירה הציבורית והמחאה של משוחררי המילואים נגדה ונגד שר הביטחון דיין דרדרו את מעמדה בציבור ואף בחוגי מפלגתה . ב- 1 באפריל 1974 פרסמה 'הוועדה לחקירת נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים' ( ועדת אגרנט ) את מסקנות הביניים שלה, ואלה הביאו להתפטרותה של גולדה מאיר עשרה ימים לאחר מכן . לצד העניינים המדיניים-צבאיים מתוארים בפרקי ראשות הממשלה גם ענייני חברה וכלכלה, דת ומדינה, פרשת גולדמן ו'מכתב השמיניסטים', האמירה הידועה שיוחסה לה על 'הפנתרים השחורים' : 'הם לא נחמדים', ומאמציה להביא לשיפור מצבן של השכבות החלשות ולצמצום הפערים בחברה הישראלית : 'כל מה שהמדינה הזו יכולה לחסוך מביטחון, כל פרוטה קודש רק לאלה שאין להם . מיליונרים לא צריכים ליהנות מהחיים כאשר יש מלחמה ויש עוני', אמרה באחת מעשרות התבטאויות דומות . בספר ניתן מקום גם לחייה האישיים של גולדה . בפעם הראשונה מתפרסמים מכתבים לבעלה מוריס מימי בחרותה בארצות הברית שהתגלו בארכיון המדינה וגם מכתבים אחדים שכתבה לילדיה . פרק אחד הוקצה לקשריה עם קיבוץ רביבים, מקום מושבה של בתה שרה . * רבים וטובים סייעו בהפקת הספר ובהוצאתו לאור וברצוננו להודות להם : תודה מיוחדת לימימה רוזנטל, המייסדת והעורכת הראשונה של סדרת ספרי ההנצחה, שהראתה לנו את הדרך . תודה עמוקה לד"ר מירון מדזיני, שלא חסך מאמצים כדי לסייע לנו, קרא את כל כתב היד והעיר הערות מועילות וחשובות . תודה לשאול רחבי, נכדה של גולדה מאיר, שהעמיד לרשותנו חומרים ותמונות וסייע לנו במידע ; למשה אולניק, ללילי עמית ולרויטל אלפנדרי מקיבוץ רביבים, שהעשירו אותנו במידע ובמסמכים על קשריה של גולדה עם הקיבוץ ; לצבי זמיר, שתרם מידע חשוב על גולדה ועל קשריה עם מערכת הביטחון ; לאדם שניר, לשעבר ראש חוליית האבטחה של גולדה, שהעמיד לרשותנו תמונות ; לד"ר יהודית רייפן-רונן, לשעבר מנהלת עמותת גולדה מאיר, ששמחה לסייע בכל עניין ; לד"ר מאיר בוימפלד שהעמיד לרשותנו את עבודת הדוקטור שלו ; למיכל מור שהעמידה לרשותנו תמונה ; לצביה רייל, מארכיון קיבוץ מרחביה ששלחה לנו תיעוד מימיה של גולדה בקבוצה ; לטובה מנדל מארכיון הגולן שהעמידה לרשותנו תמונות . תודה לבני עדן, שאישר לנו להשתמש ברישומים מפרי עטו, לדוד נבון, לדורית ולנעמי פרקש, למיכאל גרדוש ולעו"ד רפי בס, שאישרו לנו להשתמש בקריקטורות שציירו אבותיהם . תודה לעורכת הלשון יהודית שמש, לנורית ברוורמן שהגיהה את הדפסת התעודות, לרחל יורמן שהכינה את המפתח ול'אר . מ . ג'י . אס פתרונות שפה ( תרגומי איכות ) ' שתרגמו מאנגלית . תודה למנהלי הארכיונים הציבוריים ולעובדיהם שסייעו לנו באיתור חומר ארכיוני ותצלומים לספר . תודה לעובדי מחלקת תיעוד והנצחה שלמה מארק, אמיר קוגן ומאיה רביניאן על עזרתם בעריכת הספר, ולכל עובדי ארכיון המדינה שסייעו בהכנתו . יב
|
|