|
|
עמוד:14
14 | להמשיך את השיחה : הזמנה לחינוך הומניסטי נאורה, משוכללת ומשכילה, ויצור עבורם מפגשים מרתקים ומרחיבי דעת עם מיטב היצירה האנושית . הנה כי כן המעגליות של אפלטון היא בעיה קונקרטית עבור אנשי החינוך ההומניסטי : רק חברה שעברה הומניזציה מקיפה תעניק לדור הצעיר חינוך שכזה ; רק אנשים שאישיותם עוצבה באקלימו של החינוך ההומניסטי יחוללו הומניזציה מקיפה של הסדרים החברתיים . מה אפשר אפוא לעשות ? בתנאים החברתיים הקיימים, כל מי שיציע תוכנית לרפורמה חינוכית מקפת ברוח החינוך ההומניסטי עלול להיכשל בכך שכבר בקריאה ראשונה יתברר שתוכניתו, יפה ככל שתהיה, בלתי ישימה לחלוטין . היא תהיה בלתי ישימה לא בשל איזו מכשלה פנימית עקרונית בתוכנית עצמה, אלא משום שבתנאי ההווה חסר הסוכן החברתי שיהיה מעוניין ליישם תוכנית כזאת, ושתהיה לו יכולת ממשית להגשים את שאיפתו זו . משרד החינוך לא ירצה בה, הורי התלמידים לא ירצו בה, ואולי גם התלמידים עצמם . יש להודות שגם רבים מהמורים, מהמנהלים ומעובדי החינוך לא ירצו בה . זו תהיה אפוא תוכנית “יפה בתאוריה״, אבל חסרת כל השלכות יישומיות . בראשית המאה ה - 16 פרסם המלומד האנגלי תומס מור את ספרו אוטופיה ( מור, 2008 ) . המחצית הראשונה של הספר מציגה ביקורת חריפה על הסדרים הפוליטיים והחברתיים באירופה ובאנגליה בזמנו, ובמחצית השנייה מתוארת קהילה דמיונית הנהנת מסדר חברתי מושלם על אי שלא היה ולא נברא . השם אוטופיה נהפך במאות הבאות למושג . באמצע המאה ה - 19 התבונן קרל מרקס בתוכניותיהם של הסוציאליסטים שקדמו לו לתיקון החברה . הוא הבחין שמחברי התוכניות האלה אינם יכולים להצביע על גורם היסטורי ממשי, הקיים במציאות, שיהפוך את התוכנית שלהם מרעיון לממשות . משום כך קראו להם “סוציאליסטים וקומוניסטים אוטופיסטים - ביקורתיים״ ( מרקס ואנגלס, 1955 ) . לחיבורים שלהם, אמר מרקס, יש ערך כלשהו משום שהם מבקרים את המציאות הקיימת, אבל רעיונות התיקון שלהם הם בגדר אוטופיות : רעיונות יפים שאינם בני הגשמה . בהמשך למסורת האינטלקטואלית, שראשיתה בתומס מור והמשכה בסוציאליזם של המאה ה - 19 ובקרל מרקס, נוכל לומר שתוכניות לרפורמה חינוכית מקיפה ברוח החינוך ההומניסטי בזמננו לא יוכלו להיות אלא אוטופיות . ייתכן שיש ערך לתוכניות כאלה . כפי שכבר ידעו תומס מור וקרל מרקס, לאוטופיה יש תפקיד ביקורתי ולא רק תפקיד קונסטרוקטיבי ( או קונסטרוקטיבי
|
|