|
|
עמוד:13
מבוא 13 ב . ק ד מ ו ת ה ש ל ה ט ר מ י נ ו ל ו ג י ה ה כ ו ה ני ת 4 . לשימושו של המונח הכוהני עֵדָה בספרות המקראית חוקרי מקרא רבים סבורים, כי הופעת המונח עֵדָה בספרי התנ"ך ככינוי המציין את קהל עַם ישראל או חלק מסוים ממנו מעידה, שהטקסט הנידון נכתב ( או נערך ) בתקופה המאוחרת — בימי הגלות או הבית השני . מסקנה זו נובעת מן ההנחה הרווחת בחקר המקרא שהמקור הכוהני בתורה ( P ) , שבו השימוש במונח זה שגור ביותר, הוא חיבור המשתייך לשלהי התקופה המקראית . הדיון המובא כאן מטרתו להראות כי מסקנה זו, המבוססת בעיקר על שיקולים תאולוגיים-רעיוניים, איננה עומדת במבחן הניתוח הלשוני של חומר המקורות העומד לרשותנו — חומר המקיף טקסטים מקראיים וחוץ- מקראיים, ספרותיים ואפיגרפיים, בעברית ובארמית . אשר לספרות המקראית, מתברר כי במהלך השנים מסתמנת בה דווקא נסיגה הדרגתית בשימוש המונח עֵדָה — קיומו מתועד בחיבורים קדומים, אך ביצירות מאוחרות מובהקות ( כגון יחזקאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים ) אין בו שימוש עצמאי . אף זאת, מבין שני המונחים השגורים במקור הכוהני שבתורה לציון קהל העם — קָהָל ועֵדָה — משמש בטקסטים המאוחרים דווקא המונח קָהָל ולא עֵדָה . תהליך נשירתו ההדרגתית של עֵדָה מאוצר המילים של העברית העתיקה מצד אחד, והיעלמותו המוחלטת מספרות חז"ל ומן הכתובות האפיגרפיות מבתי הכנסת בני זמנה מהצד האחר, מלמדים אפוא, שמדובר כאן במונח קדמון אשר יָרד עם השנים לטמיון . במילים אחרות, שגירוּתה וחיוּתה של עֵדָה במקור הכוהני — הן בחומר הספרותי הן בחומר החוקתי — מצביעה דווקא על קדמותו הלשונית של P . 5 . עיונים בלשונו של המקור הכוהני : לשימושן של שְׁאֵר ושֵׁכָר בספרי ויקרא ובמדבר בדומה למאמר הקודם גם דיון זה עומד על המשמעות הכרונולוגית הנודעת לשימושם של מונחים טכניים מסוימים במילון הכוהני המתועד בתורה ; כאן נידונים המונחים שֵׁכָר ( = יין ) ושְׁאֵר ( = בשׂר ) . הצד השווה בין שתי המילים הללו, שהן מהוות חלק מן הטרמינולוגיה הכוהנית המשמשת בספרי ויקרא ובמדבר — שתיהן מתועדות מחוץ למקור הכוהני גם בעברית המקראית הקלסית בכללותה, ושתיהן משתכחות באופן הדרגתי מיצירות העברית המאוחרת, הן במקרא הן מחוצה לו . והרי לנו ראיה נוספת לכך, שה- milieu הלשוני שבו נכתב ונתנסח המקור הכוהני שבתורה הוא העברית המקראית הקלסית, אשר זמן חיוּתה ההיסטורי הוא ימי הבית הראשון, בתקופה הקדם-גלותית . ג . ח י ד ו ש י ל ש ו ן ב ס פ ר י ח ז ק א ל 6 . מחידושי לשונו של ספר יחזקאל : מִפֹּה וּמִפֹּה ספר יחזקאל עומד בסימן של חילופי תקופות בתולדות העברית המקראית . כחלק מן החטיבה הספרותית של הנבואה הקלסית משקף הוא עדיין במידה רבה את "תור
|
|