|
|
עמוד:14
1 מעשה רב – שיקול הדעת ההלכתי ועיצוב הזהות היהודית הנחה זו קשורה בדימוי נפוץ ורווח מאוד של ההלכה כמערכת נורמטיבית, המתהווה בעיקר בתהליכים של עיון ולימוד במקורותיה הסמכותיים . על פי דעה רווחת זו, בבואו לפסוק הלכה הפוסק מעיין במקורות הרלוונטיים לנושא הנדון ו׳לומד׳ אותם, כדי להפיק מהם את תשובתו ההלכתית . כדבריו של דוד הנשקה : ׳חכמי ההלכה הם ראשית 1 ההלכה, לדעתו, לכל לומדים, שפעילותם מושתתת על פרשנות המקורות שלפניהם׳ . ׳נוצקת והולכת בעיקרה במטבע הפרשנות׳, והפרשנות של המקורות הסמכותיים ׳היא 1 וכפי שציין מנדל שפירו, ההשקפה הרואה האמצעי העיקרי בעצם בנייתה ועיצובה׳ . את העיון הטקסטואלי כמהותו של השיח ההלכתי היא ההשקפה האורתודוקסית 15 האופיינית על ההלכה . ספר זה מבקש ללכת בדרך שונה . בניגוד לתפיסה הרואה בפסיקת הלכה מעשה שעיקרו לימוד והסקת מסקנות מן המקורות הסמכותיים והמחייבים, בכוונתי להציע, כי חשיבתם של בעלי הלכה בבואם לפסוק הלכה למעשה נתונה להשלכותיה המצופות של פסיקתם על אורח החיים היהודי ועל הסטנדרטים הדתיים של קהלם . שיקולים אלה הם המכוונים את עמדותיהם ההלכתיות, שאותן הם מבססים אחר כך במקורותיה המחייבים של המסורת ההלכתית . 1 ראו הנשקה, שמחת הרגל, עמ׳ 2 . 1 הנשקה, שם . יודגש שבתמונה דומה מחזיקים גם חוקרים הטוענים שעל ההלכה פועלים כוחות מגוונים, ולא רק שיקולים פורמליים של הבנת לשון החוק . כך, למשל, משה הלברטל, שהעמיד על מקומם של שיקולים ערכיים בהתפתחות ההלכה, רואה בהלכה, אחרי ככלות הכול, מערכת פרשנית, וקובע : ׳ניתן לתאר את תולדות ההלכה כרצף של מהלכים פרשניים׳ . ראו : הלברטל, מהפכות פרשניות, עמ׳ 9 . 15 ראו : שפירו, קריאת התורה, עמ׳ 9 2 . ההשקפה ששפירו מתאר משקפת תפיסה של מעשה הפסיקה הקרובה קרבה רבה ל׳פורמליזם משפטי׳, שהרי אחד מן המאפיינים היסודיים של הפורמליזם הוא השקפתו, שהכרעותיו של השופט נעשות בהתאם ל׳כללי היסק׳, שאותם הוא מפעיל על הכללים המשפטיים כדי לגזור מהם מסקנות משפטיות במקרה העומד לפניו . ראו : ברוקס, קבלת החלטות שיפוטיות, עמ׳ 1 – 59 ; פוזנר, כיצד שופטים חושבים, עמ׳ 1 – 2 . ואכן, כפי שציין בנימין בראון, ׳לאינטואיציה בדבר הפורמליזם ההלכתי שותפים רבים מן ההוגים והחוקרים שדנו בטיבה של ההלכה בעבר ובהווה, בין שציינו את הפורמליזם שלה לגנאי ובין שציינוהו לשבח׳ . ראו : בראון, פורמליזם וערכים, עמ׳ 2 . לא זו אף זו : כפי שציין אביעד סטולמן, ׳למעשה ניתן לומר שעמדה זו כמעט מוסכמת בתוך בית המדרש המסורתי׳ . ראו : סטולמן, סגירות ופתיחות, עמ׳ . ראו גם : שגיא, נאמנות הלכתית, עמ׳ 116 – ,120 ואת הערתו של חנינה בן מנחם כנגד גישה זו, שאין היא אלא ׳חוסר הבנה רווח׳ ( בן מנחם, האם החוק התלמודי, עמ׳ 0 ) . לשתי דוגמאות מובהקות ראו : בלייך, בעיות עכשוויות, עמ׳ xvii ; ברוייד, כנות וניתוח, עמ׳ 9 . כפי שהדגיש בצדק שגיא, ׳תיאור זה של ההלכה כמערכת חוקית דדוקטיבית הולם, מן הסתם, את אופי הלימוד התיאורטי של בית-המדרש הבריסקאי, אולם . . . די בעיון חטוף בספרות השו״ת כדי להתרשם מהאופי הלא-דדוקטיבי של סוגה ספרותית-משפטית זו׳ . ראו : שגיא, אתגר השיבה, עמ׳ 267 – 26 .
|
|