|
|
עמוד:12
12 מעשה רב – שיקול הדעת ההלכתי ועיצוב הזהות היהודית 5 עם זאת, בתוך עושר המחקרים הזה שאלת יסוד לטיפולים מחקריים מכיוונים שונים . אחת לא זכתה לטיפול שיטתי : כיצד ההלכה נפסקת ? כפי שציין חנינה בן מנחם, דיונים 6 בן מנחם מעטים בלבד הוקדשו לפסיקת ההלכה למעשה ולשיקולי הדעת בפסיקה . אמנם ייחד את דבריו לחקר ההלכה בתקופת התלמוד, אך ניתן להחילם ללא היסוס על חקר המסורת ההלכתית בכללה . 7 אורבך לא הקדיש לשאלה זו מקום בספרו ( ולמיטב ידיעתי גם לא בכתביו האחרים ) . אמנם הוא עומד על השתנות ועל התפתחות בהלכה, ומדגיש במקרים רבים את משקלה אך אין הוא מנסה לברר כיצד פסק של המציאות בעיצוב עמדותיהם של פוסקי הלכה, ההלכה ׳מתרחש׳, ואין הוא עוסק בשאלה מה הוא האופן שבו פסק ההלכה נוצר ומה הם שיקולי הדעת בפסיקה . בכך אין הוא יוצא דופן ; העדר עיסוק בשאלות אלה מאפיין גם את מחקריהם של יעקב כ״ץ וחיים סולוביצ׳יק, שני גדולי ההיסטוריונים של ההלכה בדור האחרון . שניהם מדגישים את חשיבותה של העירנות להקשרים הכלכליים, החברתיים, הפוליטיים והאידאולוגיים בבואנו לעסוק בהלכה, אך אין הם מייחדים דיון כלשהו לשאלות העקרוניות : ׳כיצד הפוסק פוסק ? ׳ ו׳מה הם שיקולי הדעת שאותם הוא מפעיל בבואו לקבוע את עמדתו ההלכתית בבעיה המובאת בפניו ? ׳ . לשווא נחפש עיסוק שיטתי בשאלות האלה גם בחקר המשפט העברי, שבו מחקרה של ההלכה נתפס בראש ובראשונה כ׳היסטוריה של הדוגמטיקה, שהיא ההיסטוריה של 9 אמנם בשנים האחרונות נתעשר חקר המשפט עקרונות המשפט, מוסדותיו ומושגיו׳ . 5 ראו : רוזנק, הרהורים, עמ׳ 66 . קביעתו של רוזנק שבשנים האחרונות ׳ עשרות רבות של מאמרים ושורה של ספרים הבאים מבית המדרש של הפילוסופיה היהודית עוסקים בהלכה׳ ( שם ; ההדגשה שלי ) מוגזמת בעיניי, אבל המגמה שהוא מצביע עליה נכונה . 6 ראו : בן מנחם, סטייה שיפוטית, עמ׳ 5 . 7 לקראת סיום מאמרו, ׳מסורת והלכה׳, העלה אורבך על קצה המזלג את הבעיה, וזאת באמצעות ציטוט מדברי הרב דוד מנחם מאנש באבד, רבה האחרון של טרנופול, שציטט דברים ששמע מפי הרב דוב בר רפפורט בשם רבו שלו, הרב דובריש אשכנזי מלובלין ( בעל הספר ׳נודע בשערים׳ ) , ׳שבבוא לפניו איזו שאלה מקודם הוא שוקל בשכלו את אמיתות העניין לפי שכל האנושי היאך הוא, ואם נראה לו לפי שכלו האנושי שהדבר אמת אז הוא מעיין עפ״י חוקי תוה״ק [ תורתנו הקדושה ] משפטו׳ . ראו : אורבך, מסורת והלכה, עמ׳ 16 . בהערה לדברים אלה ( הערה 10 ) , החוזרת גם בספרו ׳ההלכה׳, עמ׳ 2 , הערה , מצטט אורבך את דבריו של המשפטן הצרפתי פרו, ש׳השופט אינו מחפש בספרי המשפט אלא את הנוסחה של הכרעותיו׳, ומפנה גם לחיבורו של אסר, עיקרון ונורמה . אבל אין המעט המועט הזה יכול להיחשב דיון שיטתי בשאלה העקרונית בדבר האופן שבו פוסקי הלכה חושבים בבואם לעסוק בבעיות שלהן הם נדרשים . על כך היה מי שביקר אותו, מפני שדימה למצוא בדבריו את הטענה שבעלי ההלכה משנים אותה לעתים ביודעין ובמכוון . ואולם, כפי שציין זוסמן, אורבך לא אמר את מה שמבקריו ייחסו לו . ראו : זוסמן, אורבך, עמ׳ 5 ; 7 . 9 ראו : אנגלרד, מחקר המשפט העברי, עמ׳ – . דוד הנשקה מצטט את דברי אנגלרד בהסכמה
|
|