|
|
עמוד:14
אופיר ממן 14 בעת שנשמע צליל כינור חרישי שמקורו אינו ברור . כך המחזה מציג תבנית עלילה שחורגת מהתבנית המעגלית האופיינית לרבים מסיפורי הפנטזיה, שנקודת המוצא של הדמויות בהם היא המציאות שהן שבות אליה בתום המסע המופלא ; כמה מהן מתוך רצון ברור לחזור, ואחרות מתוך הרגשת אבדן . שיבה זו מקרינה על היחסים שבין עולם הילדים לעולם המבוגרים, בין עולם הדמיון לעולם המציאות על הסדריו החברתיים . 20 דומה שכהן מבקש להציג סיפור פנטסטי של הגירה ברוח הרעיונות הציוניים, של מעבר חד וברור ממקום אחד לאחר, ולפיכך מבחינת העלילה אין הוא מוצא צורך לסמן נקודת התחלה, אלא יכול לדלג היישר אל תוככי העולם הפנטסטי, אל תוככי התהליך הנפשי . התבנית שהוא מעצב מרמזת שהדמויות עוזבות בלי כוונה של ממש לשוב . ריצ'רד מתיוס כתב : 'הפנטסיה היא ספרות של שחרור וחתרנות . מטרתה יכולה להיות פוליטית, כלכלית, דתית, פסיכולוגית, או מינית . היא מבקשת לשחרר את הנשי, את הלא-מודע, את המודחק, את העבר, ההווה והעתיד' . 21 בהקשר זה אפשר לומר שבחזרה מעולם הפנטזיה הכאוטי והחתרני יש לסמן חזרה לסדר החברתי שהופר למשך זמן מוגבל ; וכהן מרמז שהיצירה שלו אינה מתכוונת לאשרר סדר חברתי קיים, אלא להציע לו תחליף . הפנטסטי, המשוחרר מכבלי המציאות, מגויס כאן כדי לסייע ליצירה לדמיין ולייסד מציאות חדשה ותודעה יהודית חדשה, שישקף אותה גיבור המחזה . את הסדר החברתי הישן מייצגת דמותו של הרוכל היהודי, והמפגש עמה מסמן את ראשית התהליך הנפשי של גיבור המחזה . דמותו של הרוכל מגיחה ובידה פנס, אשר אורו מסמל את הנחמה ואת הישועה שבכוחו לספק לשני הנערים התועים באפלה . לגרשום, שאמונתו ביכולת להעיר את דוד המלך התרופפה, המפגש הוא נקודת השבר . בפתח המחזה היה באורי ובדבריו הנלהבים הכוח לעודדו ולחזקו, והנה הרוכל מצליח בדבריו לטעת בו ספק של ממש, וכן להעמיד לפניו דרך מוצא ממשית : 'זה כבר נדמה, זה שנות מאות רבות הוא נם ולא מהר יקיץ, חושש אנכי ואף זאת המערה [ . . . ] איש לא ראה אותו, אף לא ידע איה . ומי אפוא יאמר : לי יתרחש הנס, אני הוא הצדיק — ואמצאנה ? ! ' ( עמ' 5 ) , הרוכל מזהיר את השניים כי מדובר בחזיון שווא וכי זה עלול לסכן את חייהם . הרוכל מביע דאגה כנה לגורל שני הנערים ומציע להם להסתייע בו ובידיעותיו כדי לחזור לביתם בבטחה : שמעו נא, בני, ולכו אתי ושובו ! אני יודע שביל עקם וצר פה, שביל-נדודי הוא משנים רבות, כבר בו שגור מקלי זה, לפני יצעד, גם פנס-אור קטן זה נאמן לי : הוא לא אחת רגלי שמר מהחי, הוא לא אחת הניס הזאב ממני . שחור ורע זומם הלילה ; באו, בחורי חמד, אל תתמהמהו חנם ! [ עמ' 6 ] . 20 Sara Gilead, ‘Magic Abjured : Closure in Children’s Fantasy Fiction’, Modern Language Association, 106, 2 ( March 1991 ) , pp . 277 - 293 Richard Mathews, Fantasy : The Liberation of Imagination, Routledge, New York 21 p . xii 2002,
|
|