בין קודש לחול: תהילת הנגיד בפיוט רשות למתרגם

עמוד:6

שולמית אליצור 6 בעקבות הקצידה הערבית – מציבה לדברי השבח הקדמות בנושאים אחרים, אך הבחירה 20 יוצרת עירוב של שבח האל ושבח בשר העקיבה בתהילת הבורא, שאיננה רגילה בספרד, ודם הבאים זה לצד זה בשיר אחד . שירת החול המזרחית מתפתחת אפוא בצל שירת הקודש, ואיננה מתנתקת ממסורתה אלא כאשר היא נכתבת בהשפעה ספרדית ישירה . שירת החול במזרח הייתה בראשית דרכה ישות חדשה ובמידה מסוימת זרה . חברה 21 לא הייתהחצרנית כזו שהתפתחה בספרד ושימשה כר פורה להתגבשות שירת החול 22 . 19 T - S 13 J ( ושם עוד שיר דומה, שתחילתו חסרה ) ; והשיר 'לשוכן עד ורוצה שח ודכא' מועתק בכ"י קיימברידג', 6 . 22 T - S 10 J ופתיחתו העוסקת בשבח האל קצרה מאוד ( השירים ומקורותיהם זוהו על- פי הקטלוג של המפעל לחקר השירה והפיוט בגניזה על שם עזרא פליישר שעל יד האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ) . 20 . אמנם, כפי שראינו ( לעיל הערה 4 ) , עשויות גם קצידות ספרדיות לפתוח בשבח האל ולא בחשק, יין או כל נושא שגור אחר, אך מהלך זה שכיח בעיקר בראשית התגבשות האסכולה, עד ימי ר' שמואל הנגיד . הנגיד עצמו אכן נוהג כך לעתים קרובות, אך משוררים אחרים בני תקופתו, חלקם אף כאלו הכותבים שירים בשבחו, כבר מציבים קטעי חשק מובהקים בראש הקצידות שלהם ( כך, דרך משל, השירה היתומה – 'הלצבי חן גבורת און' – של יוסף אבן חסדאי [ ירדן, דיואן שמואל הנגיד, עמ' 161 ] ; 'מי זאת כמו שחר עולה ונשקפה' לר' שלמה אבן גבירול [ שלמה אבן- גבירול : שירי החול, מהד' ח' בראדי וח' שירמן, ירושלים תשל"ה, עמ' 98 ] ; והשירים הקדומים הנדונים אצל מ' הוס, 'פשט או אליגוריה – שירת החשק של שמואל הנגיד', מחקרי ירושלים בספרות עברית טו [ תשנ"ה ] , עמ' 57 – 59 ) . שמואל הנגיד עצמו כמעט אינו כותב מיזמתו קצידות הפותחות בחשק, והוא מעדיף בבירור פתיחות בעלות אופי דתי, אולי משום אופיים של נמעניו או של שאר בני הקהילה היהודית בזמנו, שעדיין לא הורגלו בשירת החשק החילונית . שני שירים היוצאים מכלל זה הם שיר התשובה שלו על שירו של יוסף אבן חסדאי, 'התזכיר אל יפת מראה לבונה' ( ירדן, דיואן שמואל הנגיד, עמ' 166 ) , והשיר 'צבי נעים נתנו אל ברכה' ( שם, עמ' 221 ) . השיר 'התזכיר אל יפת מראה' נפתח בחשק משום רצון המשורר להשיב ליוסף אבן חסדאי בשיר מענה הולם לשירה היתומה שפתחה אף היא בחשק . אבל בשיר 'צבי נעים', לאחר תיאור אופייני של הצבי, באה התנצלות ודרישה לקרוא את הדברים כאלגוריה, כמו את שיר השירים : 'ידידי, תשמעו שירי – ונפשי, כמו תדעו, ליראת אל סמוכה / ולא פשר ( כלומר : משמע אלגורי ) , כפשר שיר שלמה בדודי צח ועין כברכה' . מן ההכרזה 'ונפשי . . . ליראת אל סמוכה' נראה שעיקר חששו היה מהטיעון שאדם ירא שמים אינו אמור לכתוב שירי חשק ; חשש זה ניכר גם בהקדמת יהוסף, בן הנגיד, לדיואן . אבל אחרי ימי שמואל הנגיד אין עוד רתיעה מלפתוח את הקצידות בכל נושא שהוא, והפתיחות בעלות האופי הדתי הופכות נדירות יותר ויותר . 21 . על החברה החצרנית כרקע ליצירת השירה בספרד ראו : י' וייס, 'תרבות חצרנית ושירה חצרנית', בתוך : הכינוס העולמי למדעי היהדות, קיץ תש"ז, כרך א', ירושלים תשי"ב, עמ' 396 – 430 ; ח' שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, ירושלים תשט"ו, מבוא כללי ( בראש כרך ב ; במהדורות מתשכ"ב ואילך – בראש כרך א ) , עמ' לד – לו ; הנ"ל, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית, ערך, השלים וליווה בהערות ע' פליישר, ירושלים תשנ"ו ( להלן שירמן- פליישר, תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית ) , עמ' 55 – 77 ; ד' פגיס, חידוש ומסורת בשירת החול העברית : ספרד ואיטליה, ירושלים תשל"ו ( להלן פגיס, חידוש ומסורת ) , עמ' 15 – 42 ; אליצור, שירת החול העברית, כרך א, עמ' 42 – 65 . בעת האחרונה נשמעו במחקר קולות הטוענים שהשירה העברית בספרד אינה שירה חצרנית . ראו א' חזן, 'האומנם משוררי חצר ושירה חצרנית ? ', ביקורת ופרשנות 39 ( תשס"ז ) , עמ' 9 – 15 ; י' טובי, 'שירת החול העברית בספרד כשירה חצרנית – האמנם ? ', בין עבר לערב, ד ( תשס"ח ) , עמ' 46 – 62 . חזן מראה בעיקר שמשוררים עבריים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא