|
|
עמוד:3
בין קודש לחול : תהילת הנגיד בפיוט רשות למתרגם 3 הצבת האדם במרכז עומדת כמובן גם בבסיס שירי החול : ראש לכולם שירי השבח, שכן עיקרם בתהילת נמעניהם, דמויות בשר ודם, אך גם סוגי השירה האחרים מדגישים, וביתר עצמה, בעיות שונות שהאדם כפרט עשוי להתמודד אתן במהלך חייו : ביסוד שירי היין עומד 10 במרכז שירי החשק עומדת היגון הקיומי של האדם, אשר אין להתגבר עליו אלא בשתייה ; דמותו של החושק האומלל, על ייסוריו הנוראים ; ושירי ההגות מציגים פעם אחר פעם את 11 אין ספקבעיות היסוד הקיומיות של האדם, ומזכירים את הסוף המר הצפוי לו, המוות . שהופעת שירי הקודש האישיים נעוצה בהעמדה זו של האדם במרכז התרבות החילונית . אך למרות ההשפעות החילוניות על שירת הקודש בספרד, נבדלת שירה זו באופן ברור משירת החול . הדטרמיניזם המשתק שבשירי ההגות החילוניים יתחלף בשירי הקודש המקבילים בקריאה לחיים דתיים בעלי משמעות ומלאי תקווה, אם לא בעולם הזה לפחות 13 ואין 12 תיאורי חשק יתפרשו מיד כאלגוריים, בלי שתהיה כל אפשרות לטעות ; לעולם הבא ; צורך לומר שלשבחי בני אדם אין שום מקום בשירי קודש ספרדיים . גם בצורותיה מובחנת שירת הקודש משירת החול . האקרוסטיכון או החתימה הקבועים בשירת הקודש נעדרים כמעט מכל שירי החול בספרד . יתר על כן, שירי החול הספרדיים כתובים לעולם במשקל כמותי ובתבניות המקבילות לצורות השירה הערביות ( השיר הקלאסי הקדש לרבי יהודה הלוי, מהד' ד' ירדן, כרך א, ירושלים תשל"ח, עמ' 169 ) , פיוט המתמודד עם שאלת משמעות תפילתו של אדם בהיותו תלוי בכל מעשיו בסיוע האל . 10 . ראו ש' אליצור, שירת החול העברית בספרד המוסלמית, תל אביב תשס"ד ( להלן אליצור, שירת החול העברית ) , כרך ב, עמ' 62 – 66 . 11 . על מרכזיותו של האדם כפרט כתשתית העמוקה של שירת החול העברית בספרד ראו ע' פליישר, 'למהותה של שירת החול העברית בספרד', פעמים 59 ( אביב תשנ"ד ) , עמ' 4 – ,13 ובעיקר בעמ' 9 – 10 ( = פליישר, ספרד ושלוחותיה, כרך ג, עמ' 1491 – ,1501 ובעיקר עמ' 1496 – 1497 ) . על פיוטים אישיים כאפיון ספרדי ראו הנ"ל, 'תוספות לחקר יצירתו של רב יוסף אבן אביתור', לראש יוסף – מחקרים בחכמת ישראל ( תשורת הוקרה לרב יוסף קאפח ) , בעריכת י' טובי, ירושלים תשנ"ה, עמ' 302 – 303 ( = פליישר, ספרד ושלוחותיה, כרך ב, עמ' 481 – 482 ) . 12 . ראו פגיס, שירת החול ותורת השיר, עמ' 246 – ,248 וביתר פירוט לנקודתנו אליצור, שירת החול העברית, כרך ב, עמ' 256 – 266 . 13 . עצם קריאת שירים העוסקים בחשק בבית הכנסת מחייבת לפרשם כאלגוריים מכוח ההקשר ; ופייטן אמנם עשוי לעמוד בבית הכנסת ולפתוח את שירו במילים כגון 'שוכב עלי מטות זהב בארמוני' ( שירי הקדש לרבי שלמה אבן גבירול, מהד' ד' ירדן, כרך ב, ירושלים תשל"ג, עמ' 457 ) ; 'מהרו נא אֱלֵי מְעוֹנֵי אהובים, פיזרם הזמן ונותרו חרבים' ( משה אבן עזרא : שירי הקדש, מהד' ש' ברנשטיין, תל אביב תשי"ז, עמ' לח ) ; או 'הַיְדַעְתֶּם, יְדִידַי ? הצבי ברח ממלוני ! ' ( שירי ר' יצחק אבן גיאת, מהד' י' דוד, ירושלים תשמ"ח, עמ' 216 ) , אך מובטח לו שכל שומעיו יבינו מיד שמדובר באלגוריה המתארת את אהבתה וגעגועיה של כנסת ישראל לדוד – הצבי, הוא הקב"ה . אפשרות יחידה להבנת תיאורים ארוטיים כפשוטם במסגרת בית הכנסת קיימת בפיוטי חתונה, אך גם הם מקבלים את 'הכשרם' משום שהקהל כולו יודע לכבוד מה נתחברו, והנישואין נחשבים כמעשה של קדושה, גם אם החתן והכלה מתוארים כזוג אוהבים בעזרת מוטיבים השאולים משירי החשק החילוניים .
|
|