|
|
עמוד:2
שולמית אליצור 2 אין אלו שירי קודש 'תקניים', שכן הם באים לבטא את רחשי לבו של המשורר ולא נועדו להשתלב בשום מעמד תפילה ציבורי . מצד שני, גם שירת הקודש בספרד לא נותרה 'נקייה' 5 ולשון ציורית מפותחת המבוססת עלמהשפעת שירת החול . לבד משאילות תבניתיות רחבות 6 אנו מוצאים ביטוי ליסודות התרבותיים העמוקים ששירתאלגוריזציה של מוטיבים חילוניים, החול מיוסדת עליהם במהלכיהם התוכניים של פיוטים ספרדיים רבים : בניגוד לפיוטים הקדומים, שכמעט ולא הסבו את מבטם אל האדם הבודד, והעדיפו תכנים לימודיים או 7 בספרד נכתבים פיוטים 'אישיים' רבים, שבמרכזם עומד האדם באשר הוא אדם, לאומיים, 9 8 ועד עצם שאלת הערך שבתפילתו . ומפורטות בעיותיו הקשות – למן חולשותיו וחטאיו תפילה, הצלה והודיה ) . גם שירי הגות עשויים להיות בעלי תוכן דתי, וספר בן קהלת של ר' שמואל הנגיד מלא שירים כאלה ( זאת כמובן בצד שירי הגות כלליים העוסקים בזמן [ = הגורל העיוור ] השולט בעולם ובמוות כסופם הקשה של כל החיים, בלי פרספקטיבה דתית ) ; וראו פגיס, שם, עמ' 233 – 248 . 5 . הכוונה לפיוטים ספרדיים הכתובים בתבניות שמקורן במובהק בשירת החול, כתבנית השיר הקלאסי השקול ושווה החרוז או שיר האזור ; ראו ע' פליישר, שירת הקודש, עמ' 341 – 348 . גם תבניות ספרדיות אחרות של שירת הקודש, כשיר המעין אזורי ( שם, עמ' 349 – 355 ) , יסודן כנראה במקורות חילוניים, אם כי לא בשירים הערביים שהשפיעו על שירת החול העברית אלא בשירי עם ספרדיים עתיקים ( ראו ע' פליישר, ביקורת על : . S . M . Stern, Hispano - Arabic Strophic Poetry , Studies, Selected and edited by L . P Harvey, Oxford 1974 , קרית ספר נא [ תשל"ו ] , עמ' 258 – 268 ; להדפסה שנייה בתוספת הרחבות ראו : 'עיונים בחקר המֻוַשַּח', בתוך : ע' פליישר, השירה העברית בספרד ובשלוחותיה, בעריכת ש' אליצור וט' בארי, ירושלים תש"ע [ להלן : פליישר, ספרד ושלוחותיה ] , כרך א, עמ' 317 – 329 ) . 6 . בולטים בעיקר מוטיבים משירת החשק המשמשים בשירים אלגוריים, כאשר כנסת ישראל היא הרעיה והקב"ה הוא הדוד . 7 . פינה כמעט יחידה שבה אכן מפנים פייטנים קדומים את מבטם אל האדם באשר הוא אדם, על חולשותיו הרבות, היא בפיוטי התוכחה . פיוטים מן הסוג הזה כבר נכתבים ככל הנראה בתקופה קדומה מאוד, כמוכח מכמה תוכחות בלתי מחורזות שהגיעו לידינו ( כגון 'אתה מבין שרעפי לב' ו'אנוש מה יזכה' ; ראו ח' בראדי ומ' וינר, מבחר השירה העברית, ליפסיא תרפ"ב, עמ' יט – כד ) , אך הם נותרו בשולי היצירה הפייטנית הקדם- ספרדית לדורותיה . יש להדגיש שכמעט כל פיוטי התוכחה המזרחיים הקדומים נכתבו מתוך עמדת דובר של תפילה : הנמען בהם הוא הקב"ה, והמשוררים מפרטים לפניו את חולשות בני האדם כדי לבקש עליהם רחמים ; ואכן, הכינוי 'תוכחה' לפיוטים אלה איננו מדויק . זאת בניגוד לפיוטי תוכחה ספרדיים שכשמם כן הם : עמדת הדובר בהם היא לעתים קרובות של מוכיח הפונה אל האדם ומנסה לשכנע אותו לזכור את אפסותו ולחזור בתשובה . מובן שפנייה זו עשויה להיות גם מונולוג פנימי ( כלומר אדם הפונה אל נפשו שלו ) . ראה לעניין זה : ש' אליצור, 'סיטואציית השיח בפיוטי התוכחה : מהפיוט הקדום ועד פרובנס', דבר תקווה – מחקרים בשירה ובפיוט מוגשים לפרופ' בנימין בר- תקוה, מסורת הפיוט ה - ו ( תשע"ז ) , בעריכת א' חזן וא' שמידמן, עמ' 11 - 31 . 8 . עניין זה שכיח בעיקר בסליחות אישיות ובפיוטי תוכחה . 9 . שאלת משמעות התפילה, שכמדומה לא עלתה מעולם על דעת הפייטנים הקדומים, עולה בחריפות בכמה פיוטי רשות אישיים, כ'שפל רוח' ו'שחר אבקשך' לר' שלמה אבן גבירול ( שירי הקדש לרבי שלמה אבן גבירול, מהד' ד' ירדן, כרך א, ירושלים תשל"א [ הדפסה שנייה : תשל"ז ] , עמ' ,20 79 ) , המעלים את השאלה מכוח ההתבוננות בקטנות האדם אל מול גודלו של האל, או בחרדה המשתקת האוחזת בו כשהוא מודע לפתע לעובדה שכל מחשבותיו גלויות לפני בוראו, או 'ידעתני בטרם תצרני' לר' יהודה הלוי ( שירי
|
|