|
|
עמוד:12
12 בין שלום לשלמות הארץ בספר זה אני מבקש להעמיד לבחינה מחודשת כמה מן הדעות המקובלות בנוגע להתפתחויות בציונות הדתית בנושאים של מדיניות חוץ וביטחון, ובייחוד בשאלות הקשורות בסכסוך היהודי - ערבי . רווחת הדעה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה הציונות הדתית עסוקה – ראשה ורובה – בהגנה על האינטרסים של הציבור הדתי ועל מעמד הדת במדינה, ואילו בנושאים אחרים היא התיישרה לפי הקו של שותפתה הבכירה לקואליציה – מפא״י . בהשפעת המלחמה חל מפנה דרמטי באידיאולוגיה ובמדיניות של הציונות הדתית . בעקבות הניצחון הגדול במלחמה וכיבושם של שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה נסחף הציבור הציוני דתי בגל של התלהבות משיחית וחלה תמורה מרחיקה לכת בעמדות המפד״ל . המפלגה החלה להיות פעילה ביותר בתחום המדיני-ביטחוני והעמידה אותו בראש סדר העדיפויות שלה . היא גם זנחה את הקו המדיני המתון שאפיין אותה לפני המלחמה ונעשתה נושאת הדגל של רעיון ארץ ישראל השלמה ומפעל 7 ההתנחלות . בספר אבקש לפתח ולבסס את הטיעון שהנחות אלו טעונות ביקורת והסתייגות . ראשית, התמורות שחלו בעמדות הדומיננטיות בציונות הדתית לא שיקפו מגמה של שינוי לינארי, ממתינוּת לקיצוניות, אלא סימנו תנודות לשני הכיוונים . לפני הקמת המדינה שללו רובם הגדול של מנהיגי הציונות הדתית וחברי התנועה את ההצעות שהועלו לחלוקת ארץ ישראל, ונימקו זאת בעמידה על עקרון שלמות הארץ . מנגד, באותה תקופה אישים בעלי השפעה בציונות הדתית, והבולט שבהם – שפירא, ביקרו את עמדת חבריהם להנהגה בנושא המדיני וסברו כי בתנאים מסוימים אפשר להשלים עם חלוקת ארץ ישראל כדי לאפשר את הקמתה של מדינה יהודית . ואולם באותה תקופה היו שפירא וחבריו לדעה בעמדת מיעוט במפלגתם ובציונות הדתית בכלל, והם נאלצו לקבל עליהם את דין הרוב בתנועתם . משקיבלה עצרת האו״ם ב- 9 בנובמבר 1947 את החלטת החלוקה, השלימו אִתה מפלגות הציונות הדתית, ובכך הצטרפו בשלב מאוחר לעמדת שפירא . למרות זאת, גם לאחר שהוקמה המדינה תמכו רבים בציבור הציוני דתי ודובריו באמצעי התקשורת בקו המדיני-ביטחוני האקטיביסטי, שמייצגו 7 לדעתם של שגיא ושוורץ, למלחמת ששת הימים היו השפעות מהפכניות על הציונות הדתית . השפעות אלה חרגו הרבה מן התחום המדיני ובאו לידי גילוי במכלול דפוסי החשיבה ואורחות החיים של אלה שהשתייכו לתנועה זו, ובכללם העמדות כלפי סמכותם של רבנים והורים ואף היחס לגוף וליחסים בין המינים . ראו שגיא ושוורץ, מראליזם למשיחיות , עמ׳ 117 - 161 .
|
|