|
|
עמוד:9
כאשר תיאר בן לאמו הספרטנית את מותו האציל של אחיו , אמרה לו : " הלא חרפה היא שלא התלווית אליו בדרכו " . פלוטרכוס ) " אמרות נשים ספרטניות " ( היתה זו השאיפה העליונה , שיהיו בני טובים ומועי- לים לא רק להוריהם . תמיד הייתי אכולת ספיקות , ראיתי על פי רוב רק את חסרונותיהם ] . . . [ עכשיו נרגעתי , אין לי כל חששות . טובים היו בני , מי יח- לוק על זה ? שונים זה מזה , אך דומים בעיקרם , בני גזע אחד - מתנדבים מטבע בריאתם . ולי , שחוננתי בנפש אי-שקטה , באה תקופת מרגוע : אבן הוודאות העמיסה עליה ולא תתן לה יותר לסעור . ועם זאת באה הרגשת רפיון ואזלת ידיים - נגמרה תקופת ההתנדבויות . לכאורה אין יותר מה לתת , וזה אולי הקשה ביותר בכל מה שעובר עלינו בשעה זו . רבקה גובר ) " עם הבנים " ( יש לי מקום בפנים שהוא אנרכיסטי לגמרי , זה המ- קום של האימהות . יש רגעים שלא אכפת לי כלום מהמדינה , כי אלה הילדים שלי וזה כל מה שאכ- פת לי . והצליל הזה , שנמצא לדעתי בכל אמא , הוא תמיד אנרכיסטי ותמיד מתנגש עם ערכי הנאמנות למדינה . וזה קול שהמדינה רוצה לאלף . רונית מטלון ) ראיון עם בילי מוסקונה-לרמן , " מעריב " (
|
|