|
|
עמוד:8
מרובה . " הם גם העניקו לה צורה דיאלקטית 12 וסגנון ארכני » ויצרו ממנה ספר ממש שכן אותה שאלה ששאלו על בשוגג חייב חטאת " ( ,, פשיטא ? " ) יש לשאול " על ,, ענוש כרת ונסקל " , ואין שאלתו אלא עיטור סגנוני . ועוד , ר " ה טז , א : ,, א "ר יצחק למה תוקעין בר " ה י למה _תוקעין ( שואל הסתם ) רחמנא אמר תקעו . אלא למה מריעין ? רחמנא אמר זכרון תרועה . ( ממשיך הסתם ושואל ) אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין " וכוי . האומר ,, אלא למה מריעין ? " לא התכווין להסביר את שאלת ר ' יצחק ( ,, למה תוקעין " ) , שכן אותה קושיה ששאלו על ,, למה תוקעין " יש לשאול על ,, למה מריעין " , וכל הדיבור אינו אלא ריטורי . בסדר רב עמרם גאון ( הוצ ' ר "ד גולדשמידט ) עמ ' קלט , באמת ליתא . קרוב לוודאי , שגם הדיבורים שבסנהדרין כג , א : מאי זה בורר לו אחד וזה בורר " לו אחד " וכו ' אינם אלא ריטוריים . קשה לתאר שעלה על דעת מי שהוא ש ,, זה בורר לו אחד " הוא בורר לו עוד ב " ד . דברי רב פפא שייכים ללהלן שם , כמו דברי ר' יוחנן , אע " פ שלהלן שם לא נזכרים דברי רב פפא . ומה גם שנוסח זה של דברי ר' אליעזר שם נאמר לקמן שם לא , ב על ידי אמימר ורב אשי עדיין לא הכירו . ואכמ " ל . וראה גם הע ' . 4 הראשונים מעירים לפעמים על תופעה דומה לזו שקראנו לה ריטורית כמו למשל תוס' רי " ד מהדו " ת עירובין צ , א : ,, _כך דרך התלמוד כשרוצה לחלק מה בין לבין , עושה כעין קושיא ותירוץ ואע " ג דלק " מ " , רש " י מגילה ג , רע " א ( והשוה רש " י , שבת קד , רע " א ) : ,, ואורחא דסוגיא דגמרא להקשות דבר שאינו עד דטרח ומעמידה על בורייה " , רמב " ן ב " ב יז , ב : ,, ויש שטועין לומר , אורחא דתלמודא בהכי למקשה מינה וכו' ואע " ג דליכא מינה ראיה לאקשוי מינה " , ועוד . ( ראה במיוחד את הסוגיא ביומא יג , א — ב וברש " י שם ד " ה על : וכל םוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד " וכו' " ובתוס ' שם , ועוד ) . אך לפעמים מתעלמים הראשונים מתופעה זו , כמו למשל תוס ' _עירובין עז , א ד "ה עולין : ,, תימא , דמאי קס " ד , וכי לא ידע דר ' יוחנן איירי באין לו ארבעה ? וי "ל דס " ד " וכו ' , תוס ' ע " ז מב , א ד " ה הכא : ,, צ " ע בכל הני ודקארי לה מה קארי לה , פשיטא דלישני בהו כרבא " ( הגמרא עצמה שואלת לפעמים ,, ודקארי לה מה קארי לה ? " ולפעמים לא ) . ועיין גם תוס ' יומא טו , א ד " ה כמצליף , רמב " ן ספר המצוות , עשה , מצוד . ז ' : ואני תימא בדברי הרב שלא אמרו כן בגמרא תמורה ( ג , ב : הני מילי " " לפייס את חבירו . אבל מילקא לילקי " ) אלא על דרך הויכוח והקושיה " וכר . והשוה דברים אלה של הרמב " ן עם דבריו הנ " ל בב " ב : שאין דרך התלמוד להקשות אלא " אם כן מחוורא שמעתא טפי כפי דעת המקשה " . וראה גם שארית יוסף , נתיב הקושיא ( הוצ ' רי " מ ליינער ) עמ ' 29 ובעלי התוס ' לרא "א _אורבך ( מהדורא רביעית מורחבת ) עמ ' 716 — 7 ( הציונים אינם מסוג אחד וכדאי לסווגם לסוגיהם השונים . כד למשל התוס ' בב " ק , ע , א ד " ה אמטלטלין הובא בבבעלי תוס ' שם הע ' 87 [ וצ " ל : גיטין טז , ע " ב ב " ק ע , א ] : ,, דאורחא דגמרא _למיפרך ממילתא אע " ג דליתא " , וכוונתם שדרכה של הגמרא להקשות מדעות שנדחו מן ההלכה ,, ליתא להלכה " , כמו דעת רב פפי שמביאים שם התוס ' ראיה לכללם . והוא סוג אחר לגמרי מדיוק ,, הבא לאפשר לבעל הסוגיא את הקושיה שלאחר מכן " . בכל אופן , אין דליתא " של התוס ' מכוון לריטורי ) . ועיין גם תוס ' סוכה כד , א ד " ה רבי : דכוותיה _" " אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש " וכו ' . . 11 כמו שאלות ,, מאי ואומר ? " ( אוצר לשון התלמוד , כרד כג עמ ' ,, ( 36 למ " ל למתני ועוד " ( סוכה ב , ב ) וכדומה ( וזה מזכיר מה שאמרו [ נזכר כמה פעמים בשיטה מקובצת ] על ,, אי נמי " שבתוס ' שהוא בא רק כשיש פירכא על התירוץ הראשון . וראה גם
|
|