|
|
עמוד:11
ליצור גשרים בין החוויה הפסיכוטית לבין עולמי כקוראת היו המטפורות השונות ששימשו את מחברי הספרים . הן היוו מעין גשר של מילים שהזמין אותי כקוראת לבקר במקום אחר , זר אך גם מוכר . הן מגלמות בעיני את מאמצם של מחברי הספרים למצוא משמעות בחווייתם , לחשוב על השיגעון באמצעות שפה , וכך להתחיל ולגשר על התהום המפרידה בין שפיות לשיגעון , בין המחבר לקורא . כאשר ניגשתי אל מלאכת הכתיבה של הספר , רציתי לאפשר לקוראי להמשיך ולשמוע את קולם של המחברים ולתת לנרטיבים עצמם את קדמת הבמה . הבחירה הייתה לא לנהל מונולוג על השיגעון , אלא לנסות להיות בדיאלוג עם השיגעון ועם האופנים השונים שבהם הוא מתחבר אל התקופה ואל רוח הזמן . לכן הרגשתי לא פעם שאני בוחרת להעביר את קולי שלי אל הרקע ולתת לנרטיבים השונים לדבר בעד עצמם , בקולם שלהם . עם זאת , בעצם הבחירה לחבר יחד נרטיבים שונים ולארגן אותם על פי רצף כרונולוגי , ביקשתי להצביע על תמות משותפות ולאפשר התבוננות על השינויים שחלו בכתיבה ובייצוגי השיגעון . אפשר לומר שבמידה מסוימת ראיתי את עבודתי כמקבילה לפעולתו של הזקן בחלום , האוחז בחוט ומחט . הפעולה הייתה של חיבור ואיחוי , מעשה טלאים השוזר יחד סיפורים אישיים מתקופות שונות לכדי מארג , שבכללותו מספר סיפור שהוא מעבר לסיפורו של היחיד . אני מאמינה שהשילוב בין הסיפור האישי - האנושי על שיגעון לבין הסיפור ההיסטורי על סכיזופרניה , יאפשר לקורא לנוע בין ממדים אלו ולראות את האדם ואת הסיפור שמאחורי ההפרעה , על רקע ההקשר הרעיוני והקליני שהשפיע על המשגתה . • • • תודתי נתונה לקרן על שם פרופ ' יעקב בהט על הבחירה המרגשת בספרי , וכן להוצאת אוניברסיטת חיפה והוצאת ידיעות ספרים שהפכו את החלום למציאות . לעורך הלשון נועם לסטר ולמגיהה נעמי גליק - עוזרד על עבודתם המדוייקת . ברצוני להודות לפרופ ' יורם בילו על ההנחיה והליווי המסור לכל אורכה של העבודה , ועל היותו מורה לחיים . לד " ר קרולה הילפריך על ההשראה ועל שיעוריה , שפתחו עבורי צוהר לעולמם של מספרים ומספרות בגוף ראשון . לקרן סלינסקי מיסודו של מרכז פרויד לחקר פסיכואנליטי על המלגה שתמכה בכתיבת עבודה זו , שלימים הפכה לספר . לחברי לאורך השנים באוניברסיטה וב - - ISPS ישראל , שהיו קבוצת חשיבה ותמיכה בתהליך הבודד של הכתיבה
|
|