|
|
עמוד:551
1 כאן ולמטה אני מאפיינת בסוגריים מסורות מן התוספתא שאינן מקבילות לאירועים שמתאר יוספוס , אך שימשו גרעין למספרי הסיפורים המאוחרים יותר המקבילים לעדות יוספוס . 2 מסורת ייחודית החסרה בכל רצף אגדות אחר . 3 הסיפור על אם שאכלה את בנה מופיע בבבלי בשתי גרסות שונות לחלוטין ( ראו בערך האם שאכלה את בנה ובדיון להלן ) . זו שבמסכת יומא מצויה מחוץ לרצף סיפורי החורבן שבגיטין . 4 נראה שמקורו של הסיפור בבבלי הוא במסורת ארץ - ישראלית מעין זו שבאיכ " ר , אך הוא עבר שנויים כה מרחיקי לכת - בפרט העובדה שהדיון הוא בין ריב " ז לאספסיינוס , בלי זכר למצביאים אחרים - עד שאין לאפיינו כמייצג של אותה מועצת מלחמה . 5 זוהי מסורת חלופית על סיפור מועצת המלחמה של טיטוס ואיננה מקבילה למסורת הנמסרת באיכ " ר . 6 למסורת זו יש קשר עקיף לסיפור התאבדות הכוהנים אך אין מדובר בה בכוהנים כי אם ב ' חורי יהודה ' , ואין מדובר בחורבן בית שני אלא בחורבן הבית הראשון ( ראו הערך התאבדות הכוהנים ) . 7 בסיפור זה מתוארכת התאבדות הכוהנים במפורש לימי הבית הראשון ואין הוא מובא ברצף אגדות החורבן בגיטין . 8 איננו מובא ברצף אגדות החורבן בגיטין . 9 מקבילה זו אינה מזהה שום קשר בין מסורת זו לאגדות החורבן בבבלי . 10 ראו לעיל , הערה . 1 11 מסורת הירושלמי כאן היא ודאי משנית ותלויה בתוספתא , אם כי היא מוסיפה פרט אחד חדש . 12 זוהי אגדה מפותחת שבבסיסה מצוי המקור מן התוספתא על ביזת המקדש . 13 מסורת זו מתייחסת לכלי המקדש שהובאו לרומא , אך היא איננה מקבילה לכל מסורת קדומה יותר .
|
|