מבוא

עמוד:8

הראוי למחקר מעמיק . מיותר לציין כי חוקרי ההלכה לא מצאו בכתבי רוזנצווייג ממשק עם השיח ההלכתי . ספר זה בא לקרוא תיגר על שתי מוסכמות אלה . בראש ובראשונה אבקש להראות כי ניתן בהחלט לבנות גישה להלכה על בסיס הכתבים הקיימים של רוזנצווייג . את זאת אבסס בחלקו הראשון של הספר . אולם ברצוני לטעון עוד כי התאוריה העולה מכתבי רוזנצווייג מוצאת נקודות אחיזה משמעותיות בשיח ההלכתי הקיים . לאמור , אף על פי שלרוזנצווייג לא היה ידע מקיף בהלכה , הוא פעל על פי אינטואיציות דתיות – הלכתיות עמוקות וקולעות . את זאת אראה בחלקו השני של הספר שבו אני מפגיש בין העולה מהגותו של רוזנצווייג לבין שלוש סוגיות בשיח ההלכתי הקיים . לא זו בלבד שניתן לעגן את גישתו של רוזנצווייג בשיח ההלכתי , אלא אבקש לטעון עוד כי לשיח ההלכתי רווח של ממש מהמפגש עם משנת רוזנצווייג . בזכות עומקה ושיטתיותה , גישתו של רוזנצווייג להלכה חושפת במערכת ההלכה מעין רשת של זרמים פילוסופיים ותאולוגיים תת – קרקעיים המרווים ומאפשרים את צמיחתה של התופעה ההלכתית המופיעה על פני הקרקע . בהמשך דברי המבוא אציג את מבנה הספר . אולם בעמודים הבאים בכוונתי להקדים את המאוחר ולפרוס את עיקרי התאוריה של ההלכה העולים מתוך הגותו של רוזנצווייג . זוהי דרכי להתמודד עם אחד האתגרים במשנת רוזנצווייג : היותה שיטה . בשיטתיות זו יש יתרון שחבוי בו גם חיסרון . מחד גיסא , אין פרט שהוא מחוץ לתחום , והקשר בין מרכיביה השונים של משנתו הדוק וגם נהיר . מאידך גיסא , כתוצאה מכוּליוּת זו בדיוק , הקורא – ולכן אף החוקר והפרשן – נתקל בבעיה : כיצד ניתן לבודד מרכיב אחד בלבד של משנתו ולהנהירו , כאשר הוא פועל יוצא של פנים אחרות ? רוזנצווייג היה מודע לקושי זה אשר קוראי ה " כוכב " ניצבים מולו . לדבריו , רבים מהם נתקלו במשפטים סתומים ( ויש לא מעט כאלו ) כבר בחלק הראשון , מתוך הנחה שלא ניתן להמשיך למשפט הבא מבלי להבין את המשפט הנוכחי . לפי סברתם , זוהי דרכו של ספר פילוסופי : כל משפט בנוי על קודמו ונובע מתוכו . אלא שלדברי רוזנצווייג גישה זו אינה מתאימה לספר פילוסופי : ' כאן , משפט אינו נובע מקודמו אלא רוב הסיכויים – מהבא אחריו ' . זהו אופיו של ספר פילוסופי , משום שהוא תוצר של כתיבה , ולא של מחשבה . בעוד שהמחשבה יכולה לקשור אלף חוטים בבת אחת , הכתיבה , בהיותה מנותקת מן הזמן , נאלצת להניח חרוז אחר חרוז , שורה אחר שורה . הווה אומר , כאשר הפילוסוף כותב את המילים הראשונות של יצירתו הוא בעצם כותב אותן על בסיס המילים האחרונות שאליהן הוא חפץ להוביל את הקורא . על כן רוזנצווייג מפציר בקורא ' לתקוף ' את 3 מחקרים בהיקף של מאמרים כוללים : עמיר , דעת מאמינה , פרק יב ; טרנר , אמונה והומניזם , פרק ז ; ברגמן , התגלות ; לוי , מבשר ; מאיר , כוכב , עמ ' ; 91 - 72 גיבס , קורלציות , עמ ' ; 410 - 395 גיבס , חוק . 4 להתייחסות נרחבת לנקודה זו ראה תחילת פרק א . 5 המחשב החדש , עמ ' . ( 221 ) 213 - 212

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא