|
|
עמוד:14
הרוחניים של האומה . כשאנו מגינים על קיום היהדות בתור טיפוס תרבותי – היסטורי , עלינו לדעת , שתורת היהדות היא אחד היסודות המורכבים ביותר של התרבות הלאומית , ומי שבא לבטלה – כאילו חותר תחת בסיס – קיומה . אין בינינו ובין החרדים אלא זה , שהם מכירים ביהדות מ ס ו ר ת י ת , שצורותיה נקבעו מראש לעולם ועד , ואנו מכירים ביהדות ה ת פ ת ח ו ת י ת , הלובשת ופושטת צורות והמסתגלת בלי הפסק לתנאי התרבות החדשה . הם מכירים בעיקר של קדושה , ואנו – ביצירה חפשית . ספרות התחייה העברית ( ואולי אף מפרשיה הראשונים ) ביקשה אפוא להצביע על זיקתה לעבר ולטפח אותה כדי לקנות לעצמה אחיזה היסטורית , גם אם חלקית בלבד , בד בבד עם התנערותה מריבונותה של הדת וחתירתה לעצמאות רוחנית . משום כך לא נמצא באסופות שספר זה מוקדש להן כפירה מפורשת באמיתותן של מסורות יהודיות כי אם התפלמסות עמן , המשקפת את החיפוש של בני דור מפנה המאה אחר יהודיות רלוונטית , כזו שתספק את צורכיהם המודרניים אך תיוותר נטועה , לפי תחושתם , בשפה היהודית המסורתית על מכלול סמליה . האסופה המודרנית ניזונה מן המתח בין ייצוג לפירוש , ועל כן היחס שלה לעבר היהודי הקדום הוא יחס דיאלוגי – פרשני ולא רק ביקורתי . מושג מפתח העשוי לתווך בין שתי תפיסות עולם ( לפחות ) המתחרות זו בזו אך גם משלימות זו את זו בתודעתו של בן דור התחייה – תפיסת העולם הרבנית – מסורתית ותפיסת העולם החילונית – מודרנית – הוא ‘ זיכרון תרבותי ‘ . לדברי יאן אסמן מושג זה מעניק למושג הרווח ‘ זיכרון קולקטיבי ‘ , ממד של עומק היסטורי ורוחני ביצגו צורות זיכרון שנועדו ליצור מוקדי הזדהות 7 דובנוב , מכתבים [ , [ 1906 1897 עמ ' , 18 17 ההדגשות במקור . 8 היום כבר קיימים לא מעט מחקרים הרואים בתהליך ניכוס זה תהליך מניפולטיבי ודורסני , שכתוצאה ממנו איבדה הלאומיות העברית את היכולת החשובה להתבונן בעצמה בביקורתיות כיוון שבמהלכו ניכסה לעצמה גם את ' האחר ' הדתי והגלותי על החלופה האידאולוגית שהוא מייצג ( ראו אצל רובין , קידוש הציונות ; בנבג ' י , יחסי ההשכלה ) . כפי שמשתמע מדבריי האחרונים אינני סבורה שהייתה כאן מניפולציה , לפחות לא מחושבת . האנתולוגיות הלאומיות הנציחו פרק ארוך ומשמעותי בהיסטוריה היהודית שבלי תיווכם עלול היה להישכח במהלך הדורות האחרונים , הגם שתיווכם היה מגמתי בדרך כלל . גם שיטות העבודה של עורכי האנתולוגיות , כפי שעוד אסביר במהלך העיון בסיפורים , משקפות מתחים ולבטים ולא רק הכרעות חד – מימדיות . כמו כן ניכוס מחדש של מסורות יהודיות באמצעות תרגום ועריכה אינו תופעה מודרנית בלעדית , על אף אופיה הרדיקלי של המהפכה המודרנית . עורכי אנתולוגיות וילקוטים מוקדמים יותר במהלך ההיסטוריה היהודית לקחו אף הם חלק בעיצוב קנונים והשתקתם של קולות מתחרים ביהדות , ובכל זאת אין אנו תולים בהם את האחריות להשכחת העבר .
|
|