|
|
עמוד:13
דרכה : במפעלי בלשנות ותרגום , בשירה , ביצירה לתאטרון , במעשיות עם ובביקורת ספרות . זמן מה תפסו הכרעות ספרותיות את מקומן של ההכרעות הפוליטיות : הספרות ( ' ייצוג ' פואטי ) שימשה מעין תחליף לפרלמנט ( ' ייצוג' פוליטי ); חברות קריאה וסלונים ספרותיים עיצבו את התחום הציבורי ואת המרחב של התרבות ( . ( Kultur אל המרחב הזה נכנסו היהודים במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה , תחילה כקוראים ועד מהרה כסופרים ומבקרים . גם בעבורם היתה הספרות מרחב של שחרור והגדרה עצמית . שהרי היה מדובר כאן במרחב של הכתב – מרחב של מסמנים פתוחים , מופשטים , הניתנים להמרה ( כאן מתגלה דמיון מתעתע בין ספרות לקפיטליזם – בין הטקסט ל ' כסף ' ) . הספרות היא מרחב של כוח דמיון , משחקי זהות ומטמורפוזות . היא מגלמת את האפשרי , את היכולת לאחר וּ ת ( להיעשות אחר ) . כך , מאז משה מנדלסון , דרך היינריך היינה ועד ולטר בנימין , היתה הספרות ליהודים שדה של אמנציפציה , משחקי זהות והיטמעות , ובה בעת גם מרחב פורה של ביקורת תרבות . אך בימיו של קפקא כבר נעשתה ה ' אפשרות ' הספרותית ' בלתי אפשרית ' במידת מה . ההבטחה הטמונה בהשכלה הספרותית , ב Bildung ( בגרמנית : חינוך / עיצוב ) , כבר הכזיבה במידת מה . המסמן הפתוח התקפל בסמלים קרועים או שקע באלגוריות דוממות . על כך מלמדת גם ה ' מטמורפוזה ' המבעיתה של גרגור סמסא – ' הקורפוס' היהודי גרמני שקע באלם , בתחום האטום והמנוכר . ולכן , כאשר אנו דנים כאן בשאלת הספרות בהקשר היהודי גרמני , אנו דנים במשמעות הקריטית של הספרות – במשמעותה כשיח של משבר וביקורת . את השיח היהודי הגרמני אנו רואים כ ' דרמה ' , כשדה של קונפליקטים , משברים ומצבי הכרעה ; השיח היהודי גרמני נפרש כאן כדיאלוג , כמארג של קולות , כ ' תאטרון ' של משחקי מחשבה וזהות . זהו דיאלוג המיוסד על ' המקף ' – הקו המחבר
|
|