|
|
עמוד:11
ביצור הרוח בימי שפל כלכלי ( ת " ש < בתולדות עבודתנו התרבותית בארץ נודע ל " שעות חירום " תפקיר חיובי מיוחד . כמעט שהייתי אומר ; התפקיד המגבש את הישוב והמעצב אה דמות תנועת הפועלים בארץ , ביצע בעיקרו בשעות חירום ולא בשעות גיאית . כי מהי לדידנו פירושה של שעת גיאות ? במושגיגו אבחנו — שעת גיאות לישוב היא שעת עלייה גדולה . ומהר פירושה של שעת היררם ? שעה של צימצום העלייה . אולם דוקא בשעת הגיאות , כאשר נפתחים השערים ומכל הצדדים זורמים ההמונים אל הארץ , מן ההכרח שהמציאות התרבותית שלבו באותה שעה תהא מגוונת רמנומרת ועצמאותנו הרוחנית בשפל המדריגה . אנחנו רצים או אחרי המרכבה , והלא חזקה הרבה יותר מאתנו . אולם מטבע מפעלנו הוא , שאינו מתמיד בגידולו בקצב שאינו פרסק . מעולם כך היה הדבר — לאסוננו — י שעלייתנו ההמינית איננה תהליך מתמיד . יש בה שיאים ויש בה הפסקות . בתקופות גיאות אנחנו . כאילו , מכנסים מכל צד וקולטים כל כמה שאפשר ומשתוקקים להוסיף ולקלוט עוד ועוד , אם כי אנו יודעים היטב את כל הליקזיים התרבותיים ואת כל הסכנות הציבוריות והלאימיות הבאות יהד עם גיאות זרם העלייה - אבל הקב " ה מזמין אסון , והזרם מצטמצם , רבים הדואגים לכך שיצטמצם . אז מתחילה שעה זר שאנו קוראים לה " שעת חירום " . אז ננעלים השערים , ואנו נשארים לזמךמה עם עצמנו . בחדרי מועצותינו הפוליטיות אנו מצורים לטכס עצה כיצד להגביר את מלחמתנו למען ייפתחו השערים מיד והעלייה תתחדש . ונוסף לכר עלינו לטכס עצה מה לעשרת בימי הפסקה מאונס אלה , כדי לסכם את כל הברכה הזאת אשר גזרמה אליבי בימי הגיאות , לגבשה ולאחדה ולנפרתה ולעשותה ראויה לתפקידה . כיצד להפוך את כל ה " ערב רב " הזה לעצמאות יהודית תרבו-תית ולעם העבודה בציה ? לשעה אומללה זו של הפסקת העלייה נודע התפקיד של הפריית
|
|