|
|
עמוד:12
את כתמי הלידה שעל גופם — סימנים שהוטבעו עליהם ב׳אחיאסף׳ , ׳תושיה׳ , ׳שטיבל׳ , ׳מוריה׳ ו׳דביר׳ . עתה כשהתמלא ייעודה ההכרחי לכינוס צריך להכתים מחדש את דפי הארכיב של שירת אורי צבי גרינברג ; להחזיר אותם אל ראשיתם , לאסוף את קרעיהם ולצפות ברגע שהוליד אותם . להשיב להם את ש וֹ נ וּ תם זה מזה , לספר את ההבדל שלהם , לשוב ולעשותם ראי של ׳סובייקט נכתב׳ ; מהסס , מחליט , מתחרט , מכתיב , מהרהר על עצמו . הקנוניזציה של גרינברג היא ׳השכחת ההשכחה׳ של כתביו — שכחה שהייתה מנת חלקם משום נדירותם , משום הפוליטיות שלהם , ומשום שמחברם עשה אותם מלכתחילה כתבים שייוולדו עתיקים . הספר הזה מבקש להחזיר לספרי השירה שמורקו ולוטש וּ את ה פּ טינה שלהם , את עתיקותם הביבליופילית , את נידחותם הנערצת . המסה הראשונה , ׳המוזה העשירית׳ , אינה רק רפלקסיה על מונח של גרינברג , אלא מעשה של שימור זמניותם של כתבי גרינברג בתוך על זמניותם ; כדרך שמחלקת העתיקות מכסה אתר ארכיאולוגי בעפר כדי לשמר אותו פן יכלה ברגע החשיפה שלו ; או אם להשתמש במטפורה של פליני בסרטו רומא — למנוע את היעלמות ציורי הפרסקו הקדומים כתוצאה ממגעם עם האוויר המכלה , רווי החמצן של ההווה , ברגע שהאולמות שבהם היו ספונים נפרצו ונחשפו . שחזור עברה המתהווה ללא הפסק של שירת גרינברג חושף את ׳המהפכה׳ הסגנונית שלו כצורה של החייאת מסורת ששורשיה ברומנטיות האימפרסיוניסטית של המאה התשע עשרה , והיא מבקשת לבקוע לאחור אל הצורות הקמאיות שהאקספרסיוניזם הדתי והאקסטטי ביקש להפיח בהם רוח חיים לאחר שנסדק רצף המגע עמן במעבר לעידן המודרני שבמפנה המאה . כמין היענות לדברי ׳ההכרזה׳ ( ׳ פּ ראקלאמירונג׳ ) של גרינברג בפתח האלבאטראס הראשון שלו , מבקשות המסות בספר זה לפרק את הקלישאה המייחסת לאקספרסיוניזם מהפכנות המתבטאת בדחיית המסורות הפואטיות שלפניו . להפך — צריך לחשוף את הטרדה העתיקה השוכנת באמנות הזו ; את הדאגה שהיא מפנה לחוויה של הרציפות . כיוצרי האקספרסיוניזם בני זמנו שקוע גרינברג בחיפוש אחר אפשרויות אסתטיות לשחזר את קווי הרצף של צורות שנראות כאילו איבדו את שייכותן לחיים המודרניים . זו הדרך שבה ממשיך האקספרסיוניזם הגרמני את המתווה הגס של קווי חיתוך העץ הימי ביניימי כדי להסיע על גב וֹ את הקמאיות הנוצרית השכוחה אל ההווה שלו . הסדק שנבעה ברצפים האלה הוא התימה הגלויה והצורה האסתטית של המבע האקספרסיוניסטי . אליו — אל הסדק הזה — מפנה האקספרסיוניזם קשב אקסטטי ( לעתים קונטמפלטיבי ולעתים מתפרץ ) . הליריקה של גרינברג מגיבה אל רצפים ששוליהם מגיחים מן העבר ונוגעים בראשית של
|
|