|
|
עמוד:14
אני חושב על כך שמשלהי המאה ה - 19 הייתה רחבת שער יפו אזור מעורב שנפגשו בו תושבי השכונות היהודיות עם אנשי העיר העתיקה ; שנוסעים מיפו ומחברון התערבבו בו עם תיירים ועם תושבי ירושלים . שער יפו וסביבתו היו לנקודת מפגש בין אנשים , רעיונות וסגנונות חיים . אירועים במקומות רחוקים ומחשבות שנולדו שם הפכו כאן לקרובים ולחלק מהשיח המקומי . לא בכדי קרוי בערבית שער יפו " באב אל - ח ' ליל" - שער חברון . עולי רגל למקומות הקדושים נעו בין ירושלים לבין חברון . חברון הביאה לירושלים את ענביה הידועים באיכותם , ביצים ותרנגולות . ירושלים גמלה לחברון במשלוח עיתונים וספרים . הללו העלו לדיון בחברון שאלות חדשות , מסוג אלה שנדונו בירושלים בבתי משכילים ובין יושבי בתי קפה . בשנת 1919 נפתח בחברון מועדון חברים קטן ובו חדרים מספר . חברי המועדון יכלו לקרוא שם ספרים ועיתונים , לשחק , להאזין למוזיקה ולאכול . שירות כרכרות הביא אל שער יפו גם את תושבי מערב ירושלים שבאו לערוך קניות בשוק או להתפלל במקומות הקדושים . עגלונים יהודים וערבים הסיעו בעגלות מתוצרת גרמניה תיירים ועולי רגל , ואלה שבו עם תום ביקורם בארץ לספינה שחיכתה להם בנמל יפו . עם הסלמת העימות בין יהודים לפלסטינים במחצית השנייה של שנות ה - 40 איבד שער יפו הרבה ממעמדו כמקום מפגש , ועד למלחמת 1948 כבר נקטע לחלוטין מהקשריו ההיסטוריים . למעשה איבד השער את הטעם לשמותיו בערבית , בעברית ובאנגלית ( . ( faJaf gate ירושלים העתיקה נקטעה משפלת החוף הפלסטינית , שיפו במרכזה . השער נותק גם מדרך חברון . גורלו של רחוב יפו היה מעט טוב יותר מזה של השער . עד שנות ה -80 שמר רחוב יפו על משהו מההדר שהקרין במחצית הראשונה של המאה ה - . 20 הוא היה הרחוב הראשי של העיר הישראלית , והציר שדרכו קשרה את עצמה ירושלים הפרובינציאלית משהו אל המרכז ( הקוסמופוליטי ) של המדינה . אבל עד מלחמת 1967 היה זה רחוב אשר חומה מכוערת מברזל ומבטון גס חסמה אותו ממזרח וסימנה את קו שביתת הנשק בין ישראל לירדן . חור קטן הזמין את הירושלמים להציץ אל עיר האויב . הרבה לא ניתן לראות דרכו . בשנת 1954 הציץ המשורר נתן אלתרמן מבעד לחרך וקבע באופן נחרץ כי " מכאן עד שנחאי זו אסיה ; מכאן עד רחוב הירקון בתל - אביב זו מדינת ישראל " . ירושלים הירדנית תיחשף רק
|
|