|
|
עמוד:12
האוניברסיטה , על תמיכתם הכספית למען יוכל הספר לראות אור . תודה מיוחדת אני חב לאנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד ובראשם גיורא רוזן , עורך סדרת " קו אדום " , שראו מלכתחילה חשיבות ציבורית בהוצאת הספר לאור . תרומתו הרבה של עורך הספר , נועם ברוך , מוצנעת בכל שורה , ובלעדי כישרונו היו דבריי בהירים פחות . עם זאת האחריות לכל הכתוב בספר היא שלי בלבד . המקורות העיקריים לספר נכתבו בידי יהודים - ישראלים . הללו פרסמו יומנים וספרי זיכרונות רבים משפרסמו פלסטינים , והארכיונים שלהם פתוחים לעיון . ארכיונים פלסטיניים רשמיים עדיין אינם בנמצא . רק מעטים מהיהודים - ישראלים היו לפליטים , ורוב מסמכיהם לא אבדו כפי שאירע לפלסטינים . לצד היהודי - ישראלי יש משאבים חומריים רבים יותר ופנאי נפשי להתבונן לאחור , מה שמאפשר לו מן הסתם לטפח את הזיכרון ההיסטורי שלו באופן מאורגן ויעיל משעושה זאת הצד הפלסטיני . הארכיונים הישראליים סיפקו לי אפוא חומר רב - ערך . לצד המקורות הכתובים מצאתי תועלת רבה גם בשימוש בתצלומים . על ירושלים מצאתי חומר רב יותר משמצאתי על יפו , ועל יפו – חומר רב משמצאתי על חברון . הדבר נובע מכך שבירושלים התקיים רוב יהודי משלהי המאה ה - 19 ומכך שעד 8194 גרו ביפו הרבה יותר יהודים משגרו בחברון . את הספר כתבתי לא רק בעזרת תעודות ארכיון , יומנים ומסמכים . חייתי מקצת מהמאורעות שאני כותב עליהם , ובמרוצת השנים גיבשתי דעה עליהם ועל אישים ותנועות המוזכרים בספר . לא יכולתי להימנע מלשלב בכתיבתו את ניסיוני האישי כתושב ירושלים וכאזרח ישראל . עידוד לנהוג כך שאבתי מההיסטוריון טוני ג ' אדט , אשר תיאר את ספריו האחרונים במילים אלה : " בעיקרו של דבר הערך שלהם מצוי באפקט האימפרסיוניסטי : במידת הצלחתי להתייחס אל הפרטי ואל הציבורי , אל המנומק ואל מה שנתפס בחוש , אל מה שזוכרים ואל מה שחשים – ולחבר ביניהם " . אני מקווה שהביוגרפיה שלי סייעה בכתיבתה של היסטוריה טובה וראויה ותרמה להבנה טובה יותר של התקופה המתוארת בספר . וכפי שכותב ההיסטוריון אריק הובסבאום : " אני מחפש הבנה היסטורית , לא הסכמה , הוכחה למשהו או חיבה " .
|
|