|
|
עמוד:13
להצטרפות לשדה . זאת מפני שההמרה פועלת בשני הכיוונים : ההון התרבותי והסימבולי מלכד את קבוצת הדומים ומעצים את כוחם המשותף . היכולת לדבר על יין משמשת כשער כניסה לסיטואציות חברתיות ועסקיות רבות ומשמרת את גבולות הקבוצה . מתוך כך נחשפות הקבוצות שאינן לוקחות חלק בערבוביית התענוג והעסקים . אין מדובר רק במי שידו אינה משגת לשלם את " דמי הכניסה " למועדון , ולפיכך נשאר מחוץ למעגלי ההשפעה והכוח . המחקר הראה שיין הוא גם סוגיה מגדרית . נשים נתפסות כמי שאינן יכולות לקחת חלק בעולם היין ; הן שותות יינות " פשוטים" וחסרי תחכום ( ואלה אף מכונים " יינות נשיים " ) , ולפיכך מוגבלות בעומק כניסתן לשדה . אין מדובר רק בתחושת אי - שייכות בסיטואציות חברתיות מסוימות - אלא בהדרה של ממש מהמועדון הבלתי - פורמלי של היין , המשמש כתנאי לא כתוב ללקיחת חלק בעולם הכוח והעסקים המודרני . כל התובנות שלעיל מתכנסות לכדי קריאה מחודשת של התפנית הסוציולוגית בשנות השמונים של המאה העשרים ועליית המעמד הבינוני החדש בישראל . התזה הדומיננטית בחקר התקופה היא זו של ה " עולמקומיות " ( . ( glocalization טענתה הבסיסית היא שהחברה העכשווית מובנית כתוצאה של שני תהליכים סותרים לכאורה אך משלימים בפועל - גלובליזציה ולוקליזציה . התהליכים הגלובליים של זרימת הון ומידע נתקלים בהתבצרות מקומית מצד מוסדות מסורתיים , תרבותיים ודתיים המבקשים לשמר את הקיים . בהמשגה של אורי רם ( בעקבות בנג ' מין ברבר ) מדובר בניגוד בין מקדונלד ' ס לג ' יהאד , או בניסוח מעט רחב יותר , אמריקניזציה מול מסורות מקומיות . לטענת רם , במקרה הישראלי מנצחת האמריקניזציה בכל הקרבות שבהם היא משתתפת - תוך האחדה והשטחה תרבותית ומתן העדפה לזרימה חופשית של הון ומידע - שעה שהגורמים המסורתיים מנהלים מלחמות מאסף המחזקות ומבצרות כיסי התנגדות בשולי התהליך . כך מותקפת מדינת הלאום , כמעשה וכרעיון , משני כיוונים סותרים . מצד אחד , גבולותיה מתערערים בגלל זרימת ההון והנרטיב המרכזי שלה מאבד את בלעדיותו בשל זרימת המידע החופשי . מצד שני , המסורות המקומיות מבכרות תמונת עולם ישנה ומסורתית , כמעט שבטית , המתעלמת מהמדינה כגוף פוליטי מודרני המחויב לסט של חוקים , ערכים ופעולות . מול תזה זו אבקש להעמיד תיאור חלופי , שחשיבותו טמונה בכך שהוא
|
|