|
|
עמוד:12
במרכז המאבק המתנהל בין הסוכנים השונים על צבירת כוח בשדות תרבותיים עומד מושג הטעם . המאבק מתנהל למעשה על היכולת לקבוע מה יהיה ערכו של ההון התרבותי והסימבולי - הון המוגדר בהתאם לקריטריונים אסתטיים המעוצבים על פי " הטעם הנכון " . ההערכה ליין והניסיון להתחבר לתרבות שלמה שמקושרת אליו נובעים , בין היתר , מהרצון של יחידים וקבוצות להכיר את עקרונות הטעם הנכון למעמדם החדש ולנהוג על פיהם . היעדר החשיפה של החברה הישראלית בתחילת שנות השמונים לרפרטואר יינות רחב ולתרבות העשירה המתקיימת סביב היין הוביל לכך שהחברה הישראלית הייתה , אפשר לומר , " נטולת טעם " . מובילי השינוי איתרו את הצורך הבסיסי בהצגת הכללים המקובלים בעולם היין , שאותם יוכלו הצרכנים לאמץ ולחקות ובאמצעותם יתייחסו למוצר : הן מבחינה פיזית , במיצוי ובהבנת טעמים ותחושות בלתי מוכרים , והן מבחינה סימבולית , בכל הקשור למשמעויות הטקסיות והחברתיות של היין . ההון הכלכלי משמש כמסנן ראשוני בכניסה לעולם היין . מדובר בתחביב לבעלי האמצעים : מחירי היינות , האביזרים הנלווים , הקורסים והטעימות אינם שווים לכל כיס , ועליהם יש להוסיף פעילויות נלוות כמו טיולי יין , מפגשים של מועדוני חברים וזמן פנוי לתרגול צריכת היין והצגתה לראווה . היין מגלם בתוכו שפה מילולית ושפת גוף ואלה משתלבות לכדי הביטוס שלם , המקנה לשולטים בו הון תרבותי וסימבולי . ישנה כלכלת ראווה שלמה המעורבת בצריכת היין . ראשית , במובן הפשוט ביותר של הפגנת עושר : קניית יינות יקרים , אזכור אגבי או מכוון של שנות בציר ושל יקבים מפורסמים ( תוך הנחה שמחירם הגבוה ידוע לבני שיחם ) , בניית מרתף יינות ביתי ועוד . זו הדרך הפשוטה , כמעט פשטנית , להציג בפומבי מעמד כלכלי וחברתי . הדרך השנייה היא הפגנת פנאי לראווה , דהיינו עיסוק מכוון בדברים " לא חשובים " , שערכם הכלכלי לא ניכר לעין במבט ראשוני . השליטה ברזי עולם היין מוכיחה שהאדם אינו מחויב לעולם הארצי של עבודה וטרדותיה ושיש לו די זמן פנוי כדי ללמוד להגדיר גוונים דקים של טעם , צבע וריח . זו דרך מתוחכמת לאפיין עליונות אינטלקטואלית וכלכלית כאחד , כזו שמוכיחה שמדובר באדם אמיד , אך בצד זה מסמנת אותו כלא - חומרי במהותו ; כמי שיש לו כסף , אך הוא מתעלה מעבר לו . אך ההון הכלכלי אינו רק המסנן הראשוני , הוא גם סיבה מרכזית
|
|