|
|
עמוד:11
באמצע שנות התשעים . בעקבות כך החלה כניסה מסיבית של יינות ייבוא איכותיים לזירה המקומית , הצרכנים נחשפו לרפרטואר הבינלאומי ונוצר ביקוש לרמת איכות דומה מצד היצרנים המקומיים . בניגוד למחקרים קודמים , שבדקו את תעשיית היין מאספקטים כלכליים וארגוניים והתעניינו בהיבטים ההיסטוריים והארכיאולוגיים של צריכת היין , או בהרכבו הכימי של המשקה ובהשפעותיו הבריאותיות , מבקש הספר הנוכחי להציג את שדה היין כמוקד של פעילות חברתית , תרבותית ופוליטית . המטרה היא לבחון את היין לא רק כמוצר קולינרי אלא כאובייקט תרבותי : כמרכיב בעל משמעויות סמליות בדגמי אינטראקציה חברתית וכמשקפיים שדרכם ניתן לקרוא מחדש את החברה הישראלית ואת שדות הכוח הפוליטיים בעשורים האחרונים . יין , שהיה בעיקר מוצר קולינרי בעל הקשרים דתיים , הפך לשדה תרבותי מודרני , עצמאי ומורכב ; שדה שיש לו כללים וחוקים משלו ומהווה מוקד שיח בפני עצמו . הספר מצביע על " נקודת האפס " , שבה התחילו הרעיונות והיוזמות להתגלגל ושבעקבותיה התמסדו עקרונות השדה . עניין רב הובע ביזמים שהשתתפו בתהליך ההקמה ובעמדות החדשות שנוצרו , ובעיקר באופן הייצור של המשמעויות החברתיות הקשורות לעיסוק ביין . לא היין עצמו הוא נושא הספר , אלא מערכת הייצור התרבותי שנוצרה סביבו , מניעיה ומשמעויותיה . הספר בוחן את תהליך התגבשותו של השדה מן השלב הראשוני , עוד בטרם זיהה את עצמו או זוהה כשדה תרבותי , ועד למצב שבו ניתן לאתר את עקרונות הפעולה המגדירים אותו כ " שדה " במובנו הבורדיאני . הספר חושף את מגוון פרקטיקות הפעולה שננקטו על ידי מובילי השינוי , ובהן הבלטת הפן היצירתי - אמנותי של היין וטשטוש המניעים הכלכליים-עסקיים . המייסדים החדירו תפיסות חדשות לזירה המקומית ונקטו אסטרטגיות פעולה שהתקיימו גם בשדות תרבותיים אחרים : הם קידמו את הידע התיאורטי , יזמו את הקמתה של מערכת הוראה , פעלו למען קישור השדה המקומי עם הזירה הבינלאומית , עודדו את הקמתם של ארגונים ומוסדות נפרדים לענייני יין ויזמו אירועי יין ייחודיים . הספר מצביע על הסיטואציות החברתיות והתרבותיות ועל תנאי היצירה שבמסגרתן התגבשו כללי המשחק . במובן מסוים זהו מחקר גנאלוגי , המבקש להתחקות אחר השורשים של מושגים מוכרים המשמשים חלק מהשיח , כגון " יין טוב " , " טעם " , " מומחיות " או " הבנה ביין " .
|
|