הקדמה

עמוד:12

מוכיח את הקשר האוטוביוגרפי שבין יצירתו לדור הצעיר לבין היצירה למבוגרים . גם אורי אורלב היה ילד בזמן השואה . יצירתו לילדים , לנוער ולמבוגרים היא יצירה אוטוביוגרפית במהותה . כאן הדיון מתמקד ביצירתו חיילים של עופרת אשר נועדה למבוגרים ולנוער , וביצירתו סבתא סורגת אשר נועדה לגיל הרך . אורלב כתב גם שירים כאשר היה במחנה ברגן בלזן וחלקם מובאים כאן לדיון משווה . בין יוצרים אלה אבא קובנר הוא יוצא דופן , משום שהיה בחור צעיר בזמן השואה . במסגרת המחקר נעסוק בשירתו ובספריו לילדים : המלאך מיכאל , מסע אל ארץ המילים , משהו על לוייתנים . כל היוצרים הנזכרים כאן פונים ביצירותיהם אל המסע כתמה מרכזית , כמסע שלא תם עם סיום המלחמה , אלא נמשך עם הזיכרונות עד היום האחרון . למסע מתלווה השתיקה – אי היכולת לומר את מה שלא ניתן לתאר . למה גם לילדים ? בנושא השואה נכתבו ספרים רבים למבוגרים : ביוגרפיות , אוטוביוגרפיות , זיכרונות , רומנים , שירה ועוד . הפנייה אל ילדים ונוער היא בעייתית בגלל החשיפה לאירועים קשים שלא קל להבין או לעכל אותם בגיל הצעיר . השאלה שעניינה אותי , הייתה כיצד מתמודד היוצר שעבר את השואה כילד וכתב , בדרך כלל , למבוגרים – עם היצירה לילדים . מי שעבר את כל זאת ממשיך לשחק במשחקי דמיון ככל ילד בגילו . ואולם היוצר המבוגר אינו יכול עוד להיות ילד , מה שמהווה סכנה של התיילדות והפחתת הערך האסתטי של היצירה . על היוצר לילדים להיכנס שנית אל העולם שחווה אותו מזמן . הפתרון הוא פנייה אל הזיכרונות , אשר הם בדרך כלל מעורפלים . לכן פתחתי את המחקר בשאלה מהו הזיכרון , וכיצד היצירה מבטאת את הביוגרפיה האישית . בתהליך העבודה המחקרית , התברר שיש קשר חזק ביותר בין הביטוי האוטוביוגרפי כפי שהוא בא לידי ביטוי ביצירה למבוגרים , לבין הביטוי האוטוביוגרפי כפי שבא לידי ביטוי ביצירה לילדים . נקודה

הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר