|
|
עמוד:13
גרניט , בזלת ושחם ( " אנדרטות יום הראשון " , הוא יום הבריאה ) בחפה במדבר . " אבנים רותחות " בסלון קטרינג וב " המלאך השחור " . ועוד ועוד אבנים בכל הפואמות , השירים הארוכים , הסדרות , המחזורים והשירים 8 הליריים . בהתייחסותו הפומבית היחידה הנקשרת אולי לתופעה זו , דיבר על מותה של אמו , ואמר : היא שהכניסה אותי לעולם , ואני לא עמדתי לידה כשהוציאו אותה מהעולם . היא שכיסתה את פני בפניה מפני אור ראשון של יום , ואני לא היתה לי רשות לכסותה ולו באבן יחידה . אולי מפני זה שמורות אצלי שורות רבות הדומות לחרסים שאין להם 9 מנוחה . כלומר , בהיעדרה של האבן האחת הנייחת , אבן המצבה , מנייד קובנר ומפזר שברי אבנים רבות בכל שיריו . בשיר הקצר " אטפוך " , משיריו היפים והמעניינים ביותר , מנהל קובנר דיאלוג עם אמו , שגולגלתה צפה על פני המים : [ ... ] אף אני ראיתי גלגלת אחת שצפה על פני המים . ( הויליה נשפכת לנימן והנימן — לאן הולך הנימן ?) ואני אמרתי לאמי אמי ברלין חצויה לשנים . אמרה לי אמי בני מה שם קראת לבנך ? אחד ילדה לי רעיתי . על שם אחינו הצעיר אחינו הצעיר שלא זכה , אמי במה — חיכה האם אחרי עשרים שנה — . 8 מאוד מפתה לקשר תופעה זו למעשי " הפסיפס " של ט . ס . אליוט בארץ השממה : " . " These fragments I have shoved against my ruins אבל ט . ס . אליוט אינו נמנה עם מקורות השאיבה של קובנר . . 9 על הגשר הצר , עמ ' . 129
|
|