|
|
עמוד:13
פתח דבר ספר זה מבוסס על עבודת דוקטור שכתבתי בהנחייתה של פרופסור דבורה הכהן , באוניברסיטת בר אילן . כאשר הועלה נושא המחקר לראשונה , הרגשתי מיד שהוא מעניין אותי . לימדתי אז עולים חדשים באולפן לעברית והייתי מעורבת מאוד בענייני הגירה וקליטה , ובעברי הייתי חברת קיבוץ קרוב ל 20 שנה , השאלה שעוררה את סקרנותי הייתה נ כיצד קרה שממאות אלפי העולים שהגיעו ארצה בשנים 1954-1948 והכפילו את האוכלוסייה היהודית בארץ , כה מעטים נקלטו בתנועה הקיבוצית ? תשובה לשאלה זו , כך אני סבורה , היא המפתח להבנת התפתחותה ואופייה של החברה הישראלית בהמשך . העלייה ההמונית והתנועה הקיבוצית היו שניים מהמפעלים המרכזיים במדינה ישראל בשנותיה הראשונות . הדעה המקובלת כיום בציבור ובקרב חוקרים היא שהעולים לא נקלטו בתנועה הקיבוצית משום שזו לא רצתה לקלוט אותם . טענה זו משפיעה על מעמדם של הקיבוצים , אך גם על מעמד השקפתם האידיאולוגית ועל היחסים בתוך החברה הישראלית . לכן חשוב לבחון את תקפותה ונכונותה של דעה זו . ו רחל כהן פרידהיים , החלוץ שנותר מאחור : הקיבוצים וקליטת העלייה ; 1953-1948 עבודה לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה , אוניברסיטת בר אילן , תשס . ד" 2 הביטוי "העלייה ההמונית , " שהיה מקובל בעבר , מתאים לתיאור העלייה בשנים : 1952-1948 עלייה של קהל רב ביותר , שרובו מורכב מאנשים פשוטים , עממיים . אולם במהלך השנים התעוררה בקרב החוקרים התנגדות לביטוי , שיש לו גם משמעות של גסות , ולכן רובם מתייחסים לעלייה זו כאל "העלייה הגדולה" וכך היא גם תיקרא בספר זה .
|
|