|
|
עמוד:יב
שהבשילו בנפשו באותה עת . כך או כך , לא הייתה זו חוויה קלה עבורו . המלומד הצעיר חזר אל חיקה של הדת בריסוסים ובמידה לא מועטה של כאב . "נכנעתי /' כתב מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו . " הודיתי שאלוהים הוא האלוהים , נפלתי על ברכיי והתפללתי ; באותו לילה הייתי אולי המומר העצוב והמדוכדך ביותר באנגליה כולה . " אפשר להבין את מצוקתו של לואיס . האינטליגנציה האנגלית של שנות העשרים לא גילתה אהדה יתרה לאמונה הנוצרית ולחסידיה . האפנות הפילוסופיות הרווחות נטו יותר לאידיאליזם פנתיאיסטי בהשראתו של הגל , או לאתיאיזם מיליטנטי , המתנער מכל שמץ של זיקה אל הרוחני . בחוגים אינטלקטואליים מסוימים נחשבה הדת הממוסדת לעניין שלא יעלה על הדעת . כאשר הוטבל המשורר ט"ס אליוט לנצרות האנגליקנית ב , 1927 הגיבו מכריו בזעזוע . בפברואר 1928 כתבה הסופרת וירג ' יניה וולף לחברתה : "זה עתה הייתה לי שיחה מביכה ומטרידה עם טום אליוט היקר , שמעתה ואילך ייחשב כמת לגבינו . הוא הפך למאמין אנגלו קתולי באלוהים ובנצחיות הנשמה , והוא אף הולך לכנסייה . הוכיתי בתדהמה . לגווייה תהיה עתה אמינות רבה יותר בעיניי ממנו . הרי יש משהו ממש מגונה באדם חי היושב ליד האח ומאמין באלוהים . " אר לואיס לא היה מבודד לחלוטין . כמה מחבריו ועמיתיו הקרובים היו אף הם נוצרים מאמינים . הבולטים שבהם היו המלומד ג " ר ' ר טולקין , מומחה לשפות גרמאניות עתיקות , וצ ' רלס ויליאמס , סופר ומשורר . בין לואיס הנוצרי שנולד מחדש , טולקין הקתולי וויליאמס החדור רוחניות נכרתה ברית ידידות עמוקה , שנבעה לא
|
|