|
|
עמוד:13
הצנזור הגרמני , שהוטעה לחשוב כי לפניו מחזה מיתולוגי המתאר פרק בעברה של יוון , הרשה את הצגת המחזה , בעיר "הנצורה" מבחינה פסיכולוגית , הכבושה והמושפלת . יונסקו בחר בקרנפים הירוקים בעלי הקרן האחת ובעלי שתי הקרניים , הקרנף האפריקני והקרנף האסיאתי , כדי להראות באופן ממשי את הכוחות האלימים שהפילו חיתתם על אירופה , אפריקה ואסיה כאחת . מאכס פריש בחר להציג זאת בדליקות המרובות , בחביות הנפט הנעימות תחילה במקום אחד ולאחר מכן בכל מקום . הרקע הוא שווייץ כ"מקום אחר , " הרומז לגרמניה . היום כאן ומחר כל העולם . ברכט בחר כגנגסטרים של שיקאגו , תחילה , סחיטה ואיומים בפינה אחת ולאחר מכן היד האכזרית הרוצחת כל מתנגד בכל אתר ואתר . זאת כתוספת למחרוזת מערכונים בהם ביטא ישירות את מהות הנאציזם , ערב הפיכתו לסכנה לעולם כולו . " הדבר האחר" מתקיים בשני מובנים . העכברים נושאי הדבר מצטיירים בממשותם וכך גם זבובי המוות , הקרנפים , חביות הנפט או מקומות הישיבה המתרבים במחול סהרורי במחזה של יונסקו , או אנשי מדע הגרעין , שנכלאו בבית חולי הרוח במחזהו של פרידריך דירנמט "הפיסיקאים , " שגם הוא כמו "הכיסאות" נכתב בעקבות הזוועה האטומית שהתגלתה בשלהי מלחמת העולם השנייה בהירושימה ובנגסאקי . בעת ובעונה האחת נשמר מקומן החשוב של התופעות במקורן , כמו מהותה של טוטליטריות , הסכנה שבדיקטטורה , מרחץ הדמים שהקונפורמיזם והאדישות מוליכים אליהם . המלה הייצוגית האלגורית מופיעה כבעלת שתי משמעויות . הדבר הוא גם מגיפה וגם מלחמה . הקרנפים הם גם בעלי חיים בעלי קרן במצחם וגם לובשי מדים נאצים , פשיסטים , או מיליטריסטים יפאנים . המחזה , בקנה מידה גדול יותר , הולך בעקבות המלה האחת . תבנית שלמה , רעיונית ועלילתית , פועלת במישור הגלוי " ) הדבר האחר ( " ובמישור הסמוי " ) הדבר . ( " "הדבר" שלמענו נכתב המחזה האלגורי מוגדר בשמו ובכינויו , היטלר , נאצים , גסטפו , מוסוליני , פאשיזם , מלחמת השמדה בשנים . 1945-1939 "הדבר האחר" מתפשט למובנים רבים , לפירושים שונים , אבל במרכז הפירושים נמצא הגורם היציב המוגדר שלמען ביטויו נכתבה היצירה ואף לבשה לבוש ז'אנרי של משל ונמשל . האלגוריה זוכה להמחשה , המשל הוא מוחשי , במרכזו קרנף , זבוב , עכברוש , חביות נפט , דליקות והצחות , בתהליכי התרבות והצטברות עד לאימה ולשיגעון . הרמז , פתרונו של המשל , נסתר , ולכן ניתן לו מרחב גדול של תמרון רוחני בעת פירוש היצירה . אבל התפשטות המשמעות הנרמזת אינה מבטלת את מוחשיות התופעה שלשם תיאורה נכתב המחזה ; היא רק מוסיפה לה עוצמה ותשתית רעיונית רחבה . המחזות האלגוריים מצטרפים למסורת המחזאות הסמלית , דוגמת "השחף" של צ'כוב , שבו ממלא השחף המפוחלץ תפקיד בבואתי , להאיר את גורל הגיבורים ( למעט הרופא והסייס ) כיצורים חיים שנשמתם ניטלה מהם והם חיים , למעשה , חיי פוחלץ . מקומם של מחזות אלה שמור להם במסגרת של יצירות סימבול צנטריות , המעמידות במרכזן סמל מפתח ראשי , כמו ברומנים של הותורן , מלוויל , קפקא . בין יצירות אלה גם הרומן "הדבר" של קאמי , ויצירה מאוחרת יותר הנוגעת בנאציזם , "תוף הפח" של גינתר גראס . אבל הזדקקותם של המחזות לתופעות אימתניות כמו הנאציזם וראשיתה של הלוחמה האטומית , קבעה לסמלים איכות מיוחדת , במקום הלווייתן הענק האחד ב"מובי דיק" — חיוה ענק רבות אצל יונסקו . במקום השחף היפה , הנשאר ביופיו גם לאחר המתתו בידי הצייד — העכברושים מעוררי הפלצות , זבובי המוות האימתניים . במקום הצמצום המסוים , הנגזר על גיבורו של קפקא ב"הגלגול" או בסיפור "במושבת העונשין" - התפשטות אינסופית של הצתות ואש בוערת אצל פריש . היצירה הסימבול צנטרית מן המסורת הוותיקה ברומנים של
|
|