|
|
עמוד:10
נקטו עמדות ומעשים שהובילו למעשי זוועה , לשפיכות דמים , לחורבן חברתי , לניצול ולהשפלה , לאפליה ולדיכוי ולשאר רעות חולות שהמיטו שכול , סבל ואומללות על מיליונים רבים של בני אדם . איננו יכולים עוד להרשות לעצמנו להתבדח בציניות עם תלמידינו ש"מה שלומדים מההיסטוריה זה שלא לומדים מההיסטוריה . " האחריות המוסרית , היושר האינטלקטואלי והאתיקה החינוכית מחייבים אותנו לא להסתפק בלימוד מסודר על אודות הרוע שהולידו הקנאות הדתית והלאומית , האידיאולוגיות הטוטליטריות , שטיפת המוח במוסדות החינוך , הגזענות , הדרת הנשים , התאווה לכוח והחמדנות הכלכלית . האחריות שלנו היא להעצמה אינטלקטואלית של דורות ה"כאן ועכשיו , " כדי שיוכלו לקרוא את מציאות חייהם , לפענח את הכוחות הפועלים בחברה ולפתח תודעה חופשית שמכירה אלטרנטיבות והיודעת שבמרבית המקרים אפשר וראוי אחרת . דרושים לנו דעת מכוננת אישיות וזהות ; שיח מנחה לחינוך והתנהגות , לחברה , לתרבות ולאנושיות . את חזון הדעת , כפי שהוצג לעיל , ניתן להגשים באין ספור אפיקים של עשייה אקדמית , חינוכית , פוליטית , חברתית ותרבותית . בגילוי רעת מצאנו לנכון לעשות קונקרטיזציה של החזון בדמותם של שלושה רכיבים ( או קריטריונים ) מרכזיים המנחים את עבודתנו בעריכת כתב העת . הרכיב הראשון חשוב מאוד , אך הוא במידה רבה בגדר המובן מאליו : איכות מחקרית ואינטלקטואלית . לא נחדש הרבה אם נציין , כי הדרך להבטיח איכות זו היא באמצעות מנגנון שיפוט קפדני , של עמיתים אקדמיים מן המדרגה הראשונה , הפועל בשיטת העיוורון הכפול ( הכותבים אינם יודעים מיהם הקוראים , ולהפך . ( המשמעות בפועל של מימוש קריטריון זה היא שיעור קבלה נמוך יחסית של כתבי יד המוגשים לנו . נכון להיום , אנחנו מקבלים לפרסום כ 15 אחוז מהם . שני הרכיבים האחרים המנחים את עבודת העריכה שלנו פחות מובנים מאליהם T בכתב עת מדעי שפיט , ודווקא משום כך הם מבטאים באופן מובהק את "חזון הדעת" שהוצג לעיל . הראשון מביניהם הוא מה שניתן לכנות בהכללה קומוניקטיביות , כלומר , דרך תקשורת או הנגשה רעיונית המתאפיינות בכמה קווים הנבדלים זה מזה , אך כאלה שלטעמנו משלימים זה את זה : א . בהירות : הדגש האקדמי על מומחיות גורם לא פעם לכך שאיכות הכתיבה ובהירות הצגתן של הטענות נזנחות . אנחנו רואים בבהירות ובלכידות הרעיונית ובשטף ובאלגנטיות של הכתיבה מרכיבים בלתי נפרדים מהעיסוק במדעי החברה ובוודאי במדעי הרוח . חיים ומוות ביד הלשון , נאמר במסורת היהודית ; והדיבור התבוני , כפי שהוצג באתונה הקלאסית , הוא דרכם של בני אדם להנכיח את אנושיותם , לכונן את
|
|