המונח 'סובייקט' מציין את היסודות הטרנםצנדנטיים של האני . הסובייקט הוא האני החושב , השופט , החופשי ; הוא עוגן הקיום של האדם , במובן זה שהוא מכונן בעבורו את משמעות העולם . העולם הוא 'בשביל' הסובייקט והלה הוא הריבון בממלכתו . מרכזיות הסובייקט בעולמו ההכרתי , המוסרי פרקטי , הפוליטי , התרבותי והדתי - התחומים שבהם עסקתי בספר זה - מבטאת את ריבונותו , ובגינה אפשר לראותו כבורא וכיוצר . הוא המכונן את סדר עולמו ומעניק לו משמעות . למעמד מיוחד זה של הסובייקט יש השלכות מוסריות וערכיות ברורות : בלא סובייקט שופט , מחויב , המקבל על עצמו אחריות ואשמה , אי אפשר לייסד אתיקה . שהרי כיצד מחויבות יכולה לחייב את האדם אם הוא לא מקבלה על עצמו ? כיצד אחריות יכולה להיות מוטלת על האדם אם הוא אינו נוטלה על שכמו ? בלא סובייקט , אין עוגן יציב וקבוע לחובה המוסרית כלפי הזולת , ואין זה משנה כלל אם עוגן זה מבטא את כינון החובה כשלעצמה או את הנכונות להתחייב . באופן דומה , גם התרבות , הפוליטיקה והחיים הדתיים אינם אפשריים בלא סובייקט המכונן את משמעותם ומקנה להם מעמד בעולמו . אף גורם לא יכול להחליף את הסובייקט . במקום שבו 'מ...
אל הספר