מבוא

גיבורה של האתיקה , במיוחד האתיקה הדאונטולוגית המציבה במרכזה את מושג החובה , הוא הסובייקט המוסרי . פעילותו מיוסדת על ההכרה בחובה , שאותה הוא חושף באופן אוטונומי , בהיותו יש רציונלי . אתיקה זו מביאה לשיא את תהליך העצמת היחיד והצבתו כיש פועל , ובמובן עמוק היא מייחסת לו כמה מהאפיונים המיוחסים לאל : הוא יש חופשי , המחוקק לעצמו מכוח עצמו את חובותיו המוסריות . במסגרת אתיקה זו , שצורתה המובהקת ביותר מתגלמת באתיקה הקאנטיאנית , הזולת הוא מושא החובה או מושא הפעולה המוסרית . מנקודת מבט זו , האתיקה ממוקדת בסובייקט ובחובותיו ולא ביחסים ההדדיים שבינו לבין הזולת . יתר על כן , לאתיקה זו אין עניין מיוחד בזולת קונקרטי ; עניינה הוא בזולת - כל זולת - כמושא החובה הכללית . גם אם אתיקה זו מייצרת חובות הדדיות , הרי שחובות אלה נוצקות בתבנית ייחודית ומתנהלות במסלולים מקבילים ומשלימים : כל יחיד הוא סובייקט , שכן החובה המוסרית חלה עליו , וכל יחיד הוא גם אובייקט , שכן הוא מושא לפעולתו המוסרית של הזולת . המרחב שנוצר על ידי הפעולות של הסובייקטים השונים - אם הוא נוצר כלל ועיקר - אינו מרחב של מפגש , של דיאלוג או של הדד...  אל הספר