אלי נ 11 ילר האקדמיה וידיעת הארץ הם שני קווים מקבילים שלא ייפגשו לעולם . מדובר בשני תחומים נפרדים , השונים זה מזה במהותם , באופיים , בגישתם , בצורת מחשבתם ולא פחות מכך , בכלים וביעדים הניצבים בפניהם , והקשר ביניהם הוא , מן הסתם , מקרי בהחלט . בעוד שמטרת האקדמיה היא עיון , מחקר , חידושים ופרסומים מדעיים , מטרתה של ידיעת הארץ היא העברת מסר לתלמידים ולציבור הרחב בדרך של לימוד , חוויה והתנסות , שבמרכזם הקניית ערכים ומורשת ואהבת הארץ . החוגים ללימודי ארץ ישראל שנוסדו באוניברסיטאות , אין בהם כדי לגשר באופן מהותי על פערים אלו , ובמקרים רבים הם מבליטים אותם ביתר שאת . העובדה שהם מתמקדים במספר נושאים נבחרים ומתעמקים בהם , במקרים רבים בחטיבות או כלימודי השלמה מחוגים אחרים , ללא אינטגרציה ביניהם , עדיין אינה מקרבת אותם לידיעת הארץ . דומה שלא נטעה אם נאמר , שבמקום שנגמרת ידיעת הארץ , מתחילה האקדמיה , ובמקום שנגמרת האקדמיה , מתחילה ידיעת הארץ . זאת ועוד , כדי להגיע להישגים בידיעת הארץ , ויהיו אלה בתחום כתיבת ספרים ופרסומים , הרצאות והדרכות , יוזמות ומפעלי תרבות רלוונטיים , ריכוז חוגים בידיעת הארץ ,...
אל הספר