מלחמת העצמאות שנמשכה כשנה וחצי , הייתה המלחמה הארוכה והקשה ביותר בתולדות ישראל , והיחידה שבמהלכה ריחפה סכנה קיומית על היישוב היהודי . הקרב על ירושלים היה הקשה והגורלי ביותר ולחזית ירושלים נודעה חשיבות מיוחדת . במאמר זה לא נעסוק בתולדות המלחמה ובמהלכיה , שכן הוקדשה לכך ספרות ענפה ( ראה בעיקר בספרו של יצחק לוי 'תשעה קבין / בהוצאת משרד הבטחון , ( אלא נתמקד בהשלכותיה הערכיות . במלחמה זו נתגבשו ערכי יסוד ומורשת , הקרבה ומופת אישי , שהיו נר לרגלי לוחמים ובני נוער לדורותיהם . " אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני ... אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי , " אומר כל יהודי ביום חתונתו , המעיד על הקשר העמוק שבין עם ישראל לעיר הנצח . ברם , בתש"ח , לא עמדה ירושלים על ראש שמחתם של קברניטי היישוב אלא בראש דאגותיהם . הדאגה לגורל העיר ותושביה היהודיים , שמנו כ 100 , 000 נפש ( שישית מכלל היישוב , ( היא זו שהשפיעה יותר מכל על מהלך האירועים בשמונת החודשים הראשונים למלחמה . עד למבצע דני ביולי , 1948 עמדה חזית ירושלים במוקד המערכה ומשכה את עיקר תשומת הלב , בהנחה שכישלון בחזית זו פירושו כישלון במערכה כולה , כדעתו של ב...
אל הספר