המצפים ואחת־עשרה הנקודות בנגב רות קרק

מבוא תכניות ראשונות להתיישבות יהודים בנגב היו קיימות כבר משנת 1882 ואילך . כמו כן היו נסיונות לרכישת קרקעות ולהתיישבות שלא תמיד צלחו . לקראת סוף שנות השלושים הוחל ברכישת קרקעות בנגב , תחילה בידי אנשים פרטיים , ובשלהי התקופה בידי המוסדות הלאומיים . רכישת הקרקעות לא נעשתה רק לצורכי התיישבות אלא הושפעה גם משיקולים אסטרטגיים ומדיניים מובהקים . במאמר זה עיקר דיוננו יסוב על שני מפעלי ההתיישבות החשובים בנגב בתקופה שלפני קום המדינה י הקמת המצפים ו ו ו הנקודות , שהטביעו את חותמם על ההתיישבות בנגב . כפי שנראה בהמשך , יש קשר הדוק ביניהם . בשנת 1937 פורסמה הצעת החלוקה של "הוועדה המלכותית . " לפי הצעה זו חולקה ארץ ישראל לשלוש רשויות ; יהודית , ערבית ומנדטורית . הנגב כולו נכלל במדינה הערבית . גבול המדינה היהודית הגיע בדרום , לפי תכנית זו , עד לאזור באר טוביה . בשנת 1939 פורסם "הספר הלבן , " שבמסגרתו נחקק חוק הקרקעות , שלפיו נכלל הנגב בתחום המנדט הבריטי . חלקו סווג כאזור האסור לרכישת קרקעות בידי יהודים , וחלקו כאזור שבו העברת קרקע ליהודים הותנתה באישור מיוחד של הנציב העליון . אך היהודים המשיכו ברכיש...  אל הספר