... " וקרבן לאין אומר " ... ( נ . אלתרמן / מסביב למדורה ) ... " ונזכור את כולם " ... ( ח . גורי / הרעות ) אתרי ההנצחה היו עוד בטרם הקמת המדינה חלק מקביעת אחיזתנו במרחבים הלא נושבים שבנגב . הראשונים שהגיעו לנגב במסעות תנועות הנוער והפלמ"ח , ביטאו את תחושותיהם באמצעות כתובות חקוקות בסלע . בדומה לשיירות המדבר הקדומות , חרתו מטיילים ישראלים כתובות להנצחת מסעותיהם . נזכיר שלושה סוגי כתובות : הראשונה כתובת פלוגה ג' ( 1944 ) בראש מעלה פלמ"ח ( נקב אל יהוד ) — "שביל לפרא בין הרים / ' לציון מסע הפלוגה שהתגבר על המפל היבש בנחל חתירה . הכתובת השניה היא זו של הפלמ"ח בנחל ערוד , ( 1946 ) שחקק טוביה קושניר ( שנפל עם מחלקת הל"ה . ( היה זה המסע הראשון להר הנגב , ומכתבו המתאר את נופי מכתש רמון ( בספר הזכרון "האירוסים עודם פורחים , ( " ראוי שייקרא בכל טיול למכתש . כתובת שלישית נחקקה במצדה , בבור המים הגדול שבדרומה , בידי שמריה גוטמן ומשתתפי הסמינר הראשון של הנוער העובד מרמת רחל לרכיבים , שחצו את המדבר . לנופי המדבר היתה תמיד השראה להנצחת העוברים בו . מכתובות הסלע הקדומות וציור המנורות בסלעי החול לאורך דר...
אל הספר