משנה ב

ומן תמנ ; א ביה ועד סו ף מועןא את 1 תב הגא די לא למספד וךי לא להתעןאה . [ תרגום ] ומשמונה בו ועד סוף המועד נקבע החג שלא לספוד ולא להתענות גמרא : ואיזה חג זה יום טוב העצרת והלא לא נצרכו לכתב כל הימים הטובים שבמגילה אלא שהיו דנין כנגד הביתוסים שהיו אומרים אין עצרת אלא לאחר השבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת . אמרו להם חכמים שבת בראשית קרויה שבת ויום טוב קרוי שבת שנאמר ביום הראשון שבתון ויום הכפורים קרוי שבת שנאמר תשבתו שבתכם והכל קרוי שבת שנאמר מלבד שבתות a ואומר שבע שבתות תמימות תהיינה ועוד כתיב שבעה שבתות תספר לך . ואומר וחג שבועות תעשה לד בכורי קציר חטים . וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם . ועוד כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם . ואומר תספרו חמשים יום . לא תהיה ספירתך המשים ואם כן נמצאת כי פעמים חמשים ואחד פעמים חמשים ושנים עד חמשים וששה . ועוד כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב ששת ימים תאכל מצות היאך נתקימו שניהם אלא שבעה בישן וששה בחדש ואם תאמר אחר השבת הונף העומר אינן ששה בחדש . אמר חד ביתוסא לרבן יוחנן בן זכאי משה אוהב היה את ישראל והיה יודע שעצרת אינה אל...  אל הספר
מוסד ביאליק