תיאולוגיה ותפיסת מציאות הבנת מבנה הפלטפורמה ואופן חיותה ופעילותה חשובה להבנת התרחשותו של השיח , של התהוותם של יחסים ומעגלים אתיים , לא רק בין היחיד לעצמו , אלא גם להבנת התרחשותם בפועל של מרחבים אתיים דינמיים של שיח , המכילים דפוסי התנהגות ותכונות אופי על כל משמעויותיהם , בין האדם לזולתו , בין הפנים לאחר , בין הזהה לזהה האחר . בן האנוש הוא בעל טבע חברתי , כפי שראה אריסטו , מין מהחי החברתי קהילתי ההווה ורוחש חוויות סובייקטיביות מ"טוב" ועד "רע" בעצמו ובקהילתו , בהתאם למצבם במרחב ובזמן . החכמים הקדמונים וכוהני הדתות אימצו למעשה מערכות ומסגרות מוסריות תוך השלכתם ( מלשון השלך ) מ"למעלה למטה ; " הם החילו את התיאולוגיה על תפיסת המציאות האונטולוגיה . לתפיסתם , הדואליות היא הנותנת פשר למציאות . הם מאמינים בקיומה של מערכת מוסר טרום אנושית , מעבר למציאות , מכוננת ומחוללת סוג של תפיסת מציאות בעלת תכלית . מסגרות האתיקה והמוסר הקיימות הינן קטגוריות התנהגותיות וציוויים חברתיים , המאפשרים לאנושות לחיות עם התופעות והסביבה מתוך תחושה של קיום פשר ; אמנם בעבדות , סבל ואשליה , אך עם תקווה ואמונה . " כל זאת ...
אל הספר