פרק רביעי הפרעות ברוסיה וערעור האידאל של 'קידוש השם'

אחת התמונות הנוגעות ביותר ללב הקורא בספרות העברית ברוסיה בשלהי המאה הי"ט , היא זו שבה מצייר משה לייב ליליינבלום את עצמו באביב . 1881 קודם לכן עברו על ליליינבלום כמה וכמה תמורות אידאולוגיות : מן האורתודוקסיה בנוסח ה'מתנגדים' בליטא מולדתו הוא הגיע אל תיקוני הדת של ההשכלה , ומהם לפוזיטיביזם הניהיליסטי על פי הדגם הרוסי . עתה , בגיל שלושים ושמונה , הוא עמד לשוב במובן מה לימי בית הספר . משאת נפשו של ליליינבלום היתה ללמוד באוניברסיטה ולזכות בקריירה באיזה עיסוק מעשי , אך מכיוון שלא למד מעולם מקצועות כלליים היה עליו קודם כול להתגבר על מקצועות החובה של תוכנית הלימודים בגימנסיה . הנה הוא יושב באודסה , נאבק בכללי היסוד של האלגברה , הלטינית והגאוגרפיה , מקבל שיעורי עזר מצעירים שמניין שנותיהם פחות ממחצית שנותיו . דעתו הוסחה מלימודיו בחודשים שאחרי גל הפרעות , שהתפשט כהרף עין בדרומה של רוסיה והתנפץ אל חופה של אודסה , והנחות היסוד שלו על טבע העולם התערערו מאוד . הוא הגיע למסקנה , שבסופו של דבר היהודים הנם זרים בחברה האירופית , ואין דבר שישנה זאת . הם לא ישנו את המצב בניסיונות להיכנס לאותה חברה או בהגיר...  אל הספר