פרק שלישי פיוטי אשכנז ועיצוב האידאה המרטירולוגית

ברצף הזמן הנמשך מימי המקרא עד לאחרית הזמן העתיק , אפשר לדבר , מבחינה תרבותית , על יהדות אחת ויחידה . הדבר נכון במיוחד לגבי התפתחותן של מסורות ספרותיות . לדוגמה , אם כי איכה רבה נכתב בארץ ישראל , התקבלה ההשקפה שלו , וגם זכתה לפיתוח , בידי המרכז הגדול השני של החיים היהודיים , בבל . בדומה לכך , אם כי יש שני תלמודים , הירושלמי והבבלי , הרי שאם לוקחים בחשבון את ההבדלים הנובעים מתנאים ומוסדות מקומיים שונים , אין שוני אמתי בין השניים . יתר על כן , המבנה כולו מבוסס על היסוד המשותף של המקרא והמשנה . בימי הביניים אין עוד תוקף לאחידות הזאת . ההתפלגות של המסורת היהודית הקלסית לשתי ספרות נפרדות — ספרד ואשכנז — השפיעה רבות על ההתייחסויות לפורענות בימי הביניים . כאשר יהודי שתי הפזורות האלה התנסו ברדיפות קולקטיביות בקנה מידה גדול , ואמנם כך היו פני הדברים מדי פעם לרוע המזל , הביאו ההבדלים התרבותיים האלה לתגובות שונות מאוד , הן במעשה והן בכתב . כאשר יהודי ארץ הריינוס אולצו בידי כנופיות מקומיות של צלבנים גרמנים לבחור בשמד או במוות , רבים הרגו ללא היסוס את בני משפחתם ואת עצמם במעשים פולחניים המוניים של ה...  אל הספר