אף שבנות עובדות בקהילת המהגרים היהודית , במו בנות גילן בקבוצות מהגרים אחרות , השתלבו באמריקניזציה על ידי קניות ובילויים משותפים עם בני המין השני , הן ראו בהשכלה את היעד החשוב ביותר - ולא פעם המתסכל ביותר - בחופש שהיה לאמריקה להציע להן . בשל הצמא היהודי ללימוד , ומתוך מודעות להפליה הכפולה שהן היו נתונות לה במזרח אירופה - הרחקה ממוסדות הלימוד היהודיים המסורתיים בנשים , ובן מבתי הספר הכלליים כיהודיות - חלמו המהגרות להיכלל במערכת החינוך הציבורית האמריקנית , שהעניקה את שירותיה חינם אין כסף . וכך סיכמה את הדברים "פאני שפירא , " שהגיעה לארצות הברית בשנת 1906 מבילורוסיה , בראיון שהעניקה לעת זיקנה : " אמרתי להורי : 'אני רוצה לנסוע לאמריקה , אני רוצה ללמוד , אני רוצה לראות מה הם החיים ואני רוצה לבקר בבית הספר . "' ואולם , כמו מרבית המהגרות שהגיעו לארצות הברית בגיל ההתבגרות , כולל אחותה הבוגרת של מרי אנטין , פרידה , גם "פאני שפירא" לא זכתה להנות מכירותיה של מערכת החינוך הציבורית , אשר העניקה למרי אנטין כרטיס כניסה לחברה , שילבה אותה בתהליך ההתבוללות וזיכתה אותה בפרסום . פאני נאלצה לעבוד לפרנסתה ב...
אל הספר