סניף מסוים לסוגיית "גוי של שבת" נמצא בקשר לקבורת המת ביום טוב והוא דוגמא מאלפת להפקעת דינים המפורשים במסורת התלמודית , אך נוגדים את הלך הרוח הרגשי או את הדבקות בדפוסים ריטואליים . "מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממין , בי"ט שני יתעסקו בו ישראל" — דברי רבא אלו ( ביצה ו ע"א ) שנויים ללא חולק . מחלוקת בין מר זוטרא לרב אשי יש רק לגבי השאלה , אם ההיתר — ולא ברור אם שני ההיתרים של העיסוק על ידי עממין כיום טוב ראשון או רק ההיתר לעיסוק הישראלי ביום טוב שניי — הוא בכל מת או רק במת שקבורתו נשתהתה או עתידה להשתהות . מר זוטרא סבר כדעה השנייה ו רב אשי כדעה הראשונה . לפי דעת רב אשי , נאמר ההיתר ביום שני על כל פנים ללא סייג ; " אע"ג דלא אשתהי ... מאי טעמא יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן" ( שם , ( על כן מותר לעשות את כל המלאכות הנצרכות לקבורה , כגון לחתוך בגד למת ולקטוף הדסים לשים על ארונו . להשלמת התמונה יש להוסיף שתי עדויות על הימנעותם של אמוראים מלהשתמש בהיתר . על לוי מסופר שנשאל על ידי בני בשכר "מת בי"ט מהו , " ותשובתו היתה : "לא יתעסקו ביה לא יהודאים ולא ארמאים לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני" ( שבת...
אל הספר