" גוי של שכת , " כמי שמסייע ליהודי לשמור את שבתו כדין , הפך במשך הזמן לתופעת קבע י סימן וזכר לדבר שלא רק יחידים אלא אף מוסדות הקהילות נזקקו לשרותו . ר' אברהם גומבינר מצא בקהילתו , קאליש , ש"נוהגין היתר לשכור עו' כוכבים בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והער כוכבים עושים המלאכה בשבת ' . " בעל מגן אברהם הניח כדבר מובן מאליו כי הדבר הונהג בעבר על פי הוראת חכם " ) וצ"ל [ צריך לומר ] רגדול א' הורה להם כך ( " והוא ניחש את יסוד ההיתר "דבשל רבים ליכא חשדא . " האיסור בקיבולת הוא רק משום מראית עין , שלא יאמרו שעובדיו הם שכירי יום , וציבור שלם אינו חשוד על כך . מקובל היה בבתי כנסת רבים כי גוי יבוא ויכבה את הנרות לאחר צאת המתפללים בליל שבת וחג . תלמיד חכם זר שנקלע לאחת הקהילות האלה — כנראה בדרום גרמניה — וערער על המנהג , נאמר לו כתשובה , ש"כבר נהגו כן מימים ומשנים קדמוניות בלי שום פתחון פה ופקפק ( פקפוק ) משום אדם , גם יודעים נאמנה אשר גם בק"ק אמשטרדאם נוהגין כן . " ואומנם רבי יעקב כ"ץ בעל שב יעקב מפרנקפורט , שהעניין הובא לפניו , הוסיף שכך נוהגים גם "בבה"כ ( בבית הכנסת ) הגדולה דבק"ק אלטונה , גם כאן קהלת...
אל הספר