משק הבית היהודי בארצות אירופה , לפחות בקרב מעמד האמידים , נשען בלי ספק על "עבדים ושפחות , " שעיקרי מלאכות הבית נעשו על ידם . המדכאות הכפולות לביטוי "עבדים ושפחות" מתבקשות , שכן מבחינת מעמדם החוקי נכללים במושג זה סוגים שונים — עבדים שנקנו והם רכוש הבעלים לכל דבר , מהם שנימולו ונטבלו , אחרים שנשארו ערלים ומחוסרי טבילה . אך השם עבד ושפחה יחול גם על משרתים שאינם אלא מושכרים לעבודתם לזמן קצוב או ללא הגבלה זמנית . משמעות הביטוי אינה תמיד ברורה ויתכן כי גם במציאות ההיסטורית טושטשו הגבולות ולא נתברר אף לנוגעים ברבר מה טיב המעמד של עבד ושפחה מסוימים . העיקר שהללו ישבו במחיצת משק הבית ומילאו את התפקיד המיועד להם במסגרתו . ברור המעמד על בוריו נתבקש לכאורה מבחינה הלכית , שכן מהגדרת מעמד העבד והשפחה נבעו מסקנות הלכה למעשה לגבי עניינים שונים , ביניהם עניין העסקתם במלאכות בשבת ובחגים . לפי המסורת התלמודית , שחזרה ונוסחה גם בהוראות הגאונים , שפחה שנקנתה לישראל חייב אדונה להטבילה ? עבד שנקנה — אף למולו . עם טכס זה הפכו הללו ליהודים למחצה וחיובם במצוות היה כשל נשים . אלא שכבר בתקופת התלמוד נפתח פתח להית...
אל הספר