עם העתקת מקצת גלויות ישראל לאירופה נשתנו תנאי הקיום הפיזיים של העדה היהודית ורבות מן הבעיות שהעסיקו את הדורות הקודמיב נעלמו כאילו מאליהן . יהודי הארצות האלה חדלו להתפרנס מן החקלאות , ואין אנו שומעים עוד על קשיים בהשקיית השדות או באיסוף פרי הארץ בשבתות . אולם אף סוגי הפרנסות שיהודי אירופה החזיקו בהם הצריכו מגע עם גויים , והמגע היה כרוך בבעיות שלא תמיד נמצא להן תקדים במסורת הגאונית . יתר על כן : חכמי הדורות האלה הפקיעו עצמם מסמכותם המוחלטת של הגאונים , ואף בנוגע לשאלות שיכלו לפתור אותן על פי הוראות הגאונים העדיפו לפנות למקורות התלמודיים לשם קבלת תשובה שתניח את דעתם . שילובם של שני הגורמים — שינוי תנאי המציאות , מצד אחד , ועצמאות הפרשנות והפסיקה של חכמי הארצות שמחוץ לבבל , מצד אחר — מודגם במובהק בבעיית הנסיעה באוניה בשבת . בניגוד לבבל , שם החזיקו באיסור נסיעה בנהרות , מעיד הרמב"ם על חכמי ספרד — הוא מונה שישה מבין גדולי הדורות שקדמו לו , האחרונים ביניהם הרי"ף ותלמידו הר"י מיגאש — שנוהגים היו לנסוע בנהר אשבליא ( Guadalquivir ) ומשם דרך הים לאלכסנדריה , בלי להפסיק את נסיעתם בשבת . באשכנז אנו...
אל הספר