בין מלחמות העולם הייתה יהדות צרפת מפוצלת לשתי קבוצות עיקריות : היהודים הצרפתים המקומיים והיהודים המהגרים המזרח אירופיים . לשתי הקבוצות הללו , שלא היו מונוליטיות כל אחת כשלעצמה , היו מסגרות ארגוניות ותרבויות פוליטיות שונות , ודובריהן התבטאו בענייני השעה בביטאונים שונים ובלשונות שונות : צרפתית ויידיש . הבדלים אלו ניכרו מטבע הדברים גם בנרטיבים ההיסטוריים ובסמלי העבר שדוברי שתי הקבוצות , לפלגיהן השונים , נאחזו בהם ונזקקו להם בתגובה לאתגרים הקשים שהעמידו אירועי שנות השלושים בפני האמנציפציה בגרמניה , באירופה בכלל ובצרפת עצמה . ב 1919 חיו בצרפת כ 150 , 000 יהודים ; ב 1939 הגיע מספרם לכ ' . 300 , 000 גידול מספרי עצום זה , שנבע רובו ככולו מהגירה , לא רק משקף את התמורות הדמוגרפיות שחלו ביהדות צרפת בשנים אלו ; הוא גם עיצב את סדר היום הפוליטי והציבורי שלה . היהדות המקומית הייתה מצויה למעשה מאז המהפכה הצרפתית , וביתר שאת מאז אמצע המאה התשע עשרה , בתהליך של השתלבות במדינה , בחברה , בכלכלה ובתרבות הצרפתית , ופיתחה פטריוטיות צרפתית ; וזו עמדה במבחן של פרשת דרייפוס , וחושלה באתגר של מלחמת העולם הרא...
אל הספר